סאוארסה רונאן וז'קלין דורראן על סט 'נשים קטנות'.
צילום: באדיבות Sony Pictures
בסדרה ארוכת השנים שלנו "איך אני מצליח", אנו מדברים עם אנשים שמתפרנסים בתעשיית האופנה והיופי על האופן שבו פרצו ומצאו הצלחה.
רוב הסיכויים שהמילים "שמלת סרט איקוני" יביאו מיד לפחות אחת מהן ז'קלין דוררןיש לעצב את העיצובים- נגיד, שנות ה -30אש, שמלה ירוקה מחממת, אך עדיין הרסנית קירה נייטלי לבשה כססיליה טאליס ב"כפרה "או חלוק הכדור הצהוב מהאגדות אמה ווטסון הסתובבו כחיי בל בלייב אקשן "היפה והחיה... "את שניהם חלם על ידי דורראן, ושניהם הרוויחו אותה אוסקר מועמדויות.
בשנת 2020, המעצב מגיע לאין שיעור שבעה מספר האוסקר, האחרונה תודה על התלבושות הבוהמייניות שלה מהתקופה הוותיקית (אך עם נגיעה מודרנית) ב "נשים קטנות. "דוראן לא רק ממשיכה להעריץ את הקהל והמבקרים כאחד עם עבודתה המדהימה על אפוסים תקופתיים סוחפים, אלא גם עם גרגרני, תלבושות רבות לספור סיפורים עוצמתיות, אפילו קוליות - במיוחד באמצעות שיתוף פעולה קבוע עם שני יוצרי קולנוע יוקרתיים במהלך הקריירה שלה.
מאז עבודתה הרשמית הראשונה של מעצבת תלבושות ב"הכל או כלום "של מייק לי, דוראן עבדה עם הבמאי המועמד גם לאוסקר, וזכה לשבחים. לחקר חייו הבריטיים העכשוויים של חיתוך החיים, חמש פעמים נוספות: על "ורה דרייק", "Happy-Go-Lucky", "עוד שנה", "מר טרנר" ו- "פטרלו." מועמדותה הראשונה לפרס האוסקר הגיעה בשנת 2006, על התלבושות ב"גאווה ודעה קדומה "של ג'ו רייט. היא שיתפה פעולה עם התקופה הכותב חמש פעמים מאז, וקיבל את זכייתה הראשונה באוסקר בשנת 2013 על "אנה קרנינה" שלו ומועמדויות לארונות "כפרה" ו"אפלה ביותר " שָׁעָה."
אמה ווטסון בתפקיד בל בסרט "היפה והחיה" משנת 2017.
צילום: לורי ספראם/דיסני
בזמן שסיימה את לימודיה בקולג 'המלכותי לאמנות, דוראן לא למדה רשמית תלבושות או עיצוב אופנה. במקום זאת, היא למדה בעבודה, עבדה מהיסוד. היא הכניסה את הרגל לדלת באמצעות אחד מבתי ההשכרה המפורסמים ביותר בלונדון, ולאחר מכן הבטיחה הופעה עם מעצב ותיק לינדי המינג, עוזר לסרטים בתקציב גדול, כולל הפרק של "ג'יימס בונד", "העולם לא מספיק" משנת 1999 אנג'לינה ג'ולי-כיכובה של "לארה קרופט: טומב ריידר" משנת 2001.
מאמרים קשורים:
Saoirse Ronan ו Timothée Chalamet מחליפים תלבושות מתקופת מלחמת האזרחים ב'נשים קטנות '
כיצד עבדה מעצבת התלבושות של "היפה והחיה" עם אמה ווטסון כדי להביא לחיי "בל מודרנית ומשוחררת" לחיים.
תלבושות 'וונדר וומן' הן חגיגה להעצמה נשית
דוראן מצלם בימים אלה פרויקט המיוחל-אך אפוף מסתורין-: יוצר שותף של "פליסיטי" ו"קלוברפילד ", חידוש נואר של במאי" קלוברפילד ", על סיפור המוצא של באטמן, בכיכובו. מצחקק רוברט פטינסון כמו ברוס וויין. צירוף מקרים שמח כמעט שני עשורים לאחר מכן, הפרויקט הקרוב של החונך שלה הוא "וונדר וומן 1984", גם הוא ב- DCEU.
"אני חבר של לינדי ואני כל הזמן מתכוון להתקשר אליה ולדבר על העובדה שאנחנו עושים את זה", אומר דורן, בטלפון, במהלך שיחה הפסקה מצילומי "הבאטמן". היא לקחה את הזמן לחלוק עם פאשניסטה כיצד אהבתה לבגדי וינטג 'עזרה להתחיל בהוליווד הקריירה, מה שלמדה מהמינג ולמה תחפושות בעיצוב "נשים קטנות" ו"האטלמן "(או אפילו" 1917 "של סם מנדס) הן בעצם די דומה.
דוראן לאחר שזכה בעיצוב התלבושות הטוב ביותר עבור 'אנה קרנינה' בטקס פרסי האוסקר 2013.
צילום: ג'ייסון מריט/Getty Images
התחלת את הקריירה שלך בבית תלבושות בלונדון ולמדת דרך המסלול הזה. קח אותי אחורה וספר לי איך התחלת את הקריירה שלך.
עיצוב תלבושות היה עבודה שמעולם לא ידעתי שהיא קיימת כשהייתי צעיר יותר, לאורך כל הקולג '[ולאחר סיום הלימודים]. אפילו לא ידעתי שזו אופציה. פשוט הבנתי שצפיתי בטלוויזיה שמישהו עושה את התלבושות - שזה היה עבודה - ושזו אפשרות. לא הכרתי אף אחד בתעשייה או דרך להשיג עבודה. מישהו רק הזכיר באקראי שיש בתים להשכרת תחפושות ושאני צריך לפנות לאחד כזה. כך עשיתי. קראו לזה שענה וראיין אותי מלאכים.
קיבלתי את התפקיד כי יכולתי לצאת עם בגדים במאה ה -20. כשעזבתי את האוניברסיטה, היה לי דוכן שוק למכירת בגדי וינטאג 'בשווקים של קמדן ופורטובלו. תמיד עניין אותי מאוד לקנות בגדי וינטאג 'ולעשות בגדים ולחשוב על סגנון. אבל מעולם לא חשבתי שזו תהיה קריירה. קיבלתי את העבודה ברמה הצעירה בעבודה בבית תלבושות.
יש כל כך מורכבות בעיצוב שלך ואתה בונה כל כך הרבה בהתאמה אישית. איך למדת את התהליך הזה?
בתי התחפושות השתנו כעת, אך בתחילת שנות ה -90 עשית הרבה אביזרים. היית עובד די צמוד עם מעצבי תלבושות ברמה הכללית ולמד את האופן שבו תהליך התלבושות עובד. בעבודה עם הרבה מעצבים שונים, יצא לך לראות הרבה גישות, טעמים ודרכים שבהן אנשים עובדים.
פגשתי גם מעצבים שהסתדרתי איתם או הערצתי במיוחד. לאחר מכן באתי לעבוד איתם יותר מקרוב ותמיד הייתי עושה את עבודתם כאשר הם הגיעו לבית התלבושות. אחד מאותם מעצבים היה לינדי המינג, שבסופו של דבר סיימתי לחמש שנים אחרי שעזבתי. למדתי את הברגים בבית התלבושות, אבל אז למדתי בהרבה יותר פרטים איך להיות מעצבת ואיך לעבוד על סרט [ממנה]. למדתי גם ממעצבים אחרים איתם עבדתי כעוזרת, ביניהם מרית אלן ["עיניים עצומות"].
עבדתי עם ולמדתי הרבה מלינדי המינג. ואז לאחר שעבדתי איתה די הרבה שנים, פנה אליה הבמאי מייק ליי כדי לעשות איתו סרט. היא לא הייתה מסוגלת לעשות את זה, אז היא אמרה לי, 'אני חושבת שכדאי שתעשה את זה'. ממש חששתי מזה ולא בהכרח חשבתי שאני הולך להיות מעצב. הייתי די מאושר כשהייתי עוזר, אבל היא אמרה, 'אני חושבת שכדאי שתעשה את זה'. אז היא התקשרה למייק ושאלה אם הוא יעסיק אותי לביצוע התלבושות והוא אמר, 'כן'. עבדתי איתה כעוזרת שלה ב"טופסי טורבי "[בבימויו של ליי], כך שהיה לי ניסיון בעבודה על סרטיו והיה לי את זה חיבור. זו הייתה עבודת העיצוב הראשונה שלי. זה היה בשנת 2001.
מה למדת מעבודות הסיוע שלך - ומלינדי - שעדיין מוצאת לך ערך כיום?
כמה מרכזי לעבוד עם השחקן ביצירת הדמות. באמת עקבתי אחריה בגישה הזו לתחפושת ועד כמה הקשר הזה מרכזי. אתה באמת עובד במצב תלת כיווני. אתה מעצב התלבושות. אתה עובד עם השחקן והבמאי ובין שלושתכם המקום בו אתה יוצר את הדמות. כי הדמות היא משהו שהשחקן מפתח אבל זה בהקשר של הסרט שהבמאי עושה. אז חשוב שהכל יהיה בתור.
ישנן דרכים רבות להיות מעצבת תלבושות. אתה יכול להיות מעצב תלבושות שמעצב את כל ההצגה לפני שאתה פוגש שחקן. אבל אני מעדיף הרבה להסתדר עם השחקן והבמאי. זו הגישה שקיבלתי ממנה. זה גם מושפע מאוד מהאופן שבו מייק לי עובד, שם התפתחות הדמות היא הדבר המרכזי.
שיתפת פעולה לעתים קרובות עם מייק לי וג'ו רייט. בשבילך, מה עובד בפיתוח האמון והקשר הזה כדי להתחיל ולתחזק הופעה קבועה עם במאי?
זה ממש נחמד. אני לא חושב שאתה עושה משהו אחר. אני לא חושב שיש דרך שאתה יודע שאתה הולך לעבוד שוב ושוב עם במאי או לא, פרט לעובדה שהיית מסתדר עם מישהו. אבל בכל מקרה תמיד היית רוצה להמשיך עם מישהו שאתה עובד איתו. פשוט היה לי מזל שבמקרה אני עובד עם שני אנשים שאוהבים להיות צוות נאמן ואוהבים לעבוד עם אותם אנשים. יש אנשים שאוהבים לשנות כל פעם ולגלות השראות חדשות. כי כל אחד ניגש לפרויקט יצירתי בדרך אחרת. אבל פשוט היה לי מזל לעבוד עם אנשים כמו מייק. האמת שזה לא ממש רגיל.
זה נחמד כאשר הפניה, כמו אצל לינדי, מתרחשת ואז צומחת לשיתוף פעולה מתמשך.
זה נראה כמו דבר טבעי והיא הייתה אדיבה מאוד, בכנות.
השמלה הירוקה שעיצבת לקירה נייטלי 'דמותו ב"כפרה "של ג'ו רייט היא אחת התלבושות האיקוניות ביותר ומזכירות באופן קבוע. כיצד השמלה ההיא השפיעה והשפיעה על הקריירה שלך?
אני לא חושב שזה באמת משפיע על הקריירה שלי, במיוחד. אני לא יודע. אבל, העניין הוא שזה היה סוג של שמלה יקרה מכיוון שבספר הייתה לה חשיבות כל כך גדולה בסיפור. אז זה תמיד יהיה משהו שחייבת להיות בעלת חשיבות שווה בקשת הסרט. זה היה מאוד מלחיץ לנסות לעצב שמלה משמעותית.
אבל אני גם אומר, זה, שוב, חוזר לאופי השיתופי של הסרט. כי בסופו של דבר ההצלחה של השמלה הייתה בחלקה מה שהיא - הצבע והעיצוב והכל - אבל היא גם הייתה בחלקה קיירה ו בחלקו התאורה שעשה שיימוס [מקגרווי, צלמת קולנוע] וחלקה הייתה הסצנה שג'ו יצר והתפאורות שקייטי ספנסר עָשׂוּי. אז התמונה כולה הופכת לחלק ממה שכולם מרגישים לגבי השמלה. אז אתה צריך לחשוב על זה כל הזמן בסרט. מה שאתה יוצר הוא חלק משילוב של אלמנטים והם מורכבים על ידי כל מחלקות הקריאייטיב. אתם מצליחים כשכולכם ביחד.
קירה נייטלי בסרט 'כפרה'.
צילום: באדיבות Focus Features/אלכס ביילי
עבדת עם סאלי פוטר ['כן', 2004], סוזנה ווייט ['נני מקפי חוזרת', 2010] וכמעט 10 שנים לאחר מכן, גרטה גרוויג. כיצד משפיע מנהל במאי על הדינמיקה של התפקיד שלך, במיוחד בפרויקט, כמו 'נשים קטנות', עם רוב השחקנים הנשיים?
בכנות, אני לא מבחין בהבדל בדינאמיקה בין עבודה עבור במאית גברית או נקבה. אין לזה השפעה עצומה עלי במובן זה שמה שאתה מנסה להשיג עבור אותו אדם הוא אותו דבר. הדרך שבה אתה משליך את עצמך לעבודה שלך - ומה המטרות היצירתיות שלך - זהה. אז בשבילי, אין בזה הבדל עצום, אלא שאני פשוט מאוד מרוצה ומרוצה מזה שלנשים יש הזדמנות לביים, אבל זה לא בהכרח משנה את מערכת היחסים.
זה היה מצב יוצא דופן לעבוד על סרט ללא לידים גבריים - או מעטים מאוד - ועם החלקים העיקריים שמשחקות נשים. זה פשוט מרגש אותי במיוחד ושמחתי לעבוד עם שחקניות צעירות כל כך מוכשרות ולראות אנשים של אותו הדור רק ניגש ליצירה ברצינות ובאינטליגנציה ועם כל כך הרבה כישרון שהיה מעורר השראה.
פלורנס פו ודוראן על סט 'הנשים הקטנות'.
צילום: באדיבות Sony Pictures
כדוגמה, בשנת 2017 עיצבת את 'היפה והחיה' ו'השעה האפלה 'ובשנה שעברה את' נשים קטנות 'ו -1917'. מה היו האתגרים ו/או תחפושת ההרפתקאות הגדולים ביותר שלך בעיצוב פרויקטים ותקופות זמן כה שונות באחד שָׁנָה? איך מחליפים הילוכים?
הדרך שבה אני בוחר [הפרויקטים שלי] היא רק על ידי במאי כי הבמאי הוא רק המפתח המוחלט לכל פרויקט. כי אני תמיד אומר 'הכל יכול להיות מעניין וכל דבר יכול להיות משעמם'. זה תלוי רק איך אתה מסתכל על זה ו זה קריטי בהחלט שתעבוד עם במאי שתוכל להתרגש מנקודת המבט שלו ומההשקפה שלו משהו. אחרת לא היית בוחר בו.
התקופה בה היא נקבעת היא לא הדבר החשוב ביותר. אתה רק רוצה להיות מסוגל להכניס את השיניים שלך למשהו ולנקוט בגישה חדשה למשהו, כמו אם אתה עושה את שנות ה -60 של המאה הקודמת. כמו 'אנה קרנינה ו'נשים קטנות', במקרה, הן תקופות דומות. 'אנה קרנינה' מתרחש בשנת 1873, ו'נשים קטנות 'הוא 1863, אבל הן כל כך שונות. התאריך לא אומר כלום. הם לא אותו המוצר. יש הבדל כזה בין שני הפרויקטים.
'הבאטמן' הוא הגיחה הראשונה שלך לעיצוב תלבושות גיבורי על, שהיא החיה שלו - מעריצי -על ווקאליים, השראות לקומיקס, אמני קונספט וכל זה. מה הייתה עקומת הלמידה או ההיבטים המפתיעים של הפרויקט הנוכחי?
כי באטמן הוא איש, זה לא לגמרי ביקום [גיבור העל]. אבל זו הרפתקה חדשה בשבילי וזה מאוד מעניין כי זה משהו שלא עשיתי קודם. הדבר המוחלט בנושא, שוב, הוא הבמאי. אני מנסה לעשות את הסרט שבמאי מאט ריבס רוצה להכין. שאר הדברים - הסרטים הקודמים, הקומיקס וכל השאר - רלוונטיים במידה שהם רלוונטיים לסרט של מאט ריבס. אז שוב, עד כמה הבמאי חשוב, כי אתה מתרכז שֶׁלָהֶם חָזוֹן.
'נשים קטנות' היא דוגמה נוספת. כמה פעמים יצא הסרט? [הרבה.] אבל אני עושה רק את הגרסה של גרטה גרוויג, אז אני רק צריך להתמקד בפרשנות שגרטה מחפשת. זה מנקה קצת את הסיפונים כי מה שאתה מתמקד בחזון המסוים הזה על המצב הזה וזה מה שאתה שם כדי לעשות.
תחפושת עיצבת כל כך הרבה סוגים שונים של סיפורים ותקופות זמן. האם יש ז'אנר שטרם עשית, אבל גירדת לעשות?
אני די רוצה לעשות משהו שבו אתה יוצר עולם אחר. אבל לא עולם שנמצא בחלל והוא לגמרי נפרד וריאציה על העבר העתיק או העתיד הרחוק. אני די מתעניין איך אתה חושב על התפתחות של היום למשהו אחר - לא כמו סוג של 'נוסע מהר בחלליות' עולם, אבל עולם שבו אתה מנסה לדמיין כיצד אנשים יכולים לחיות בסביבה אחרת וכיצד הבגדים שלהם יהיו בתגובה זֶה.
איזו עצה היית נותן למעצבים שאפתנים שם בחוץ?
מעל לכל דבר אחר, ניסיון הוא הדבר שאתה צריך וזה יותר קל לומר מאשר לעשות, אני יודע. כי קשה להכניס את הרגל לדלת. זה מאוד מעניין ללמוד תחפושת וזה מאוד מעניין ללמוד היסטוריה של הלבוש וללמוד עד כמה אתה יכול ומתבונן כמה שאתה יכול - על תחפושות ועל אופנה ועל האופן שבו אנשים לובשים דברים. אבל אני חושב שהעיקר הוא צודק מַעֲשֶׂה העבודה. אתה לא צריך לדאוג יותר מדי היכן או מה אתה לומד. אם יש לך את התשוקה לזה, אתה כמובן צריך ללמוד את זה, אבל לנסות למצוא כמה שיותר ניסיון.
הראיון הזה נערך ורוכז לשם הבהרה.
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.