באוגוסט 2015. צילום: באדיבות מרי אנדרסון
הזיכרון המוקדם והכואב ביותר שלי הוא לקבל את הרגיעה הראשונה שלי בגיל שלוש. הריח החזק והעקיצה מהכימיקלים הפכו במהרה לשם נרדף לטיפול בשיער שלי, שגרה שבכל זאת הפכה טקסית כמו צחצוח שיניים כשגדלתי.
מאז, התנסיתי כמעט בכל תסרוקת שאפשר להעלות על הדעת, כולל צמות, תירס, מארגים, חתך פיקסי, בוב ופוני. אבל בקיץ 2014, לאחר שהמרגיע הרע גרם לי לכוויות מדרגה שלישית על עורפי, ידעתי שהגיע הזמן להתחיל מחדש. ביליתי שנים בלי לדעת מה, בעצם, מרקם השיער הטבעי שלי באמת. גם לאף אחד מקרובי המשפחה שלי לא היה שיער לא רגוע, כך שלא יכולתי להפיק מהם רמזים. כשהחלטתי סוף סוף 'ללכת לטבע' נכנסתי לשטח לא מתוייר.
כשגדלתי באזור שבו לא היו הרבה אנשים אחרים בצבע בסביבה, הייתי רגיל שלא להתאים לנורמה. בילדותי התרגלתי לשאול כל הזמן על הצמות שלי, ומדי פעם תלמיד סקרן היה מושך אותן ושואל אם זה השיער האמיתי שלי. למדתי מגיל צעיר כי שיער שחור יכול להוות מגן, אך גם מטרה לחלקם. אבל הבנתי גם עד כמה שיער יכול להיות משפחתי ואישי להפליא. הוריי התגרשו והתגוררו בשני צדי הארץ, אך אמי העדיפה את הטיפול בשיער. בהפסקות הלימודים היא הייתה מבלה שעות בצמות השיער שלי כך שבשנת הלימודים (כשהייתי עם אבא שלי) זה יהיה חזק ובריא.
אבל כשהגעתי לקולג 'ונפל עלי לשלוט בשגרת טיפוח השיער שלי, הייתי מוכן לנסות כל סגנון, ופשוט ראיתי שהלך טבעי הוא עוד הזדמנות לנסות חדש תראה.
זמן לא רב לאחר שהכוויות הכימיות שלי נרפאו ומשחה מהרופא שלי למרבה המזל הותירה אותי עם הצטלקות מינימלית, אמרתי להורים ולחברים שאני חושבת ללכת לטבע. רבים מהם תמכו, בעוד שחלק התלבטו אם לחתוך את כל השיער שלי היא באמת הדרך. אבל הייתי עקשנית ועקשנית, ונתקפה בי התחושה שזו הצעה של עכשיו או לעולם לא.
הלכתי למספרה טבעית מחוץ לאטלנטה (הידוע כבירת השיער השחור הבלתי רשמי של ארה"ב) וסיפרתי מעצב שיער הייתי מוכן לעשות 'צ'ופ ביג', שמסתיר את השיער הנינוח ומשאיר רק את הצמיחה החדשה והטבעית מֵאָחוֹר. היה לי אז פחות מחצי סנטימטר של שיער טבעי, והסטייליסטית כל הזמן הדגישה שזה יהיה בֶּאֱמֶת קצר אם היא חתכה אותו. רוב הנשים מחכות עד שיהיה כמות מספקת של שיער טבעי לפני הגזירה, אבל התעקשתי שאני רוצה לעשות את זה עכשיו.
יכולתי להרגיש את מבטיהם של שאר הלקוחות הטבעיים שלידי. לא נשמעה מוזיקה; הצליל היחיד היה המזמרה שהחליפה בשקט את החוטים המיושרים כימית שתמיד הכרתי. כשהסטייליסטית סיימה לחתוך והושיטה לי מראה, לא הרגשתי... הרבה מכל דבר. לא הייתי בהלם, אבל גם לא התרגשתי. רוב השיער שהכרתי כל חיי נעלם, אך הייתי אדיש ומפתיע ממנו באופן מפתיע.
הכותבת, בתחילת מסע השיער הטבעי שלה. צילום: באדיבות מרי אנדרסון
ואז, פתאום, לכל מקום שהלכתי, הפכתי לאלוף לא מודע לשיער טבעי קצר או TWA (Teeny Weeny Afro). הייתי מקבל את הנהון ההכרה מצד לובשי TWA אחרים ואף נעצרתי ברחוב על ידי כמה נשים שהיו מצביעות על ראשן ואומרות "היי, גם השיער שלי קצר!" אני הרגשתי כבוד לקבל את פני כחלק מהקהילה החדשה הזו, אבל האמת היא שלא הייתי מוכן לכל תשומת הלב הפתאומית שהרגשתי שמכונה "טבעיים" אחרים מצוידים טוב יותר. ל. ולמרות החברות החדשה הזו, להיות טבעי אף פעם הרגיש טבעי לי באמת.
לאט לאט הבנתי שאני לא יודע, וגם לא הייתה לי סבלנות ללמוד לפתע מחדש, איך לעצב ולטפל בשיער החדש שלי, במיוחד כסטודנט עסוק. מבלה שעות בלילה עד מאוחר בלילה, צופה בהדרכות כיצד לסובב את השיער שלי לקשרי באנטו - רק כדי לגרום להם להיפתר לזיגזג רפוי ולא לסלילים מלאים - לא היה רק מתסכל, אלא גם גרם לי להרגיש כמו כישלון. הרגשתי לבד ותסכול, כאילו לא הייתי משיג את המראה הטבעי ה"אידיאלי ".
כמישהו עם סלילי 4C העבים והדוקים ביותר, (אם קיים 4D, בהחלט הייתי מסווג) זה אף פעם לא הרגיש לי שנשים טבעיות עם דפוסי תלתלים הדוקים יותר נחגגות כמו אלה עם רפוי יותר מרקמים. החל מממים באינסטגרם שקוראים לטבעונים מסוימים "רעים" בגלל תלתלים הדוקים יותר ועד לעודד כל הזמן למתוח הסלילים שלי כך שהם יראו ארוכים יותר, נדמה היה שסביבי, שיער השיער הטבעי שלי לא היה הרצוי או חיבקו.
מה שלא הבנתי בלהיות טבעי הוא הלחץ הפתאומי לתמרן את המרקם הטבעי שלי כך שיתאים לרעיונות של אחרים כיצד שיער טבעי צריך להיראות. התלתלים שלי לא רצו להיות רופפים, גליים או מוגדרים להופיע יותר. הם נהנו להיות מפותלים היטב וקרובים לראשי. ציפיתי להרגיש מוסמך ומשוחרר על ידי סוף סוף לאמץ את המרקם הטבעי שלי, אבל במקום זאת, היותי טבעית הציבה בפניי מאבק חדש להתאים לאידיאל אחר שעדיין נראה בלתי ניתן להשגה בשבילי.
אני כן מבין שיש לי מזל לחיות בתקופה בה השיער הטבעי הפך למקובל יותר (אם כי הוא עדיין שנוי במחלוקת לפעמים). כיום קיימים הרבה יותר מוצרים, משאבים והדרכות לנשים שחורות שבוחרות לאמץ את מרקם השיער הטבעי שלהן מאשר לדור אמי. ישנם אינספור משפיעי שיער ואתרים טבעיים המיועדים להבנת שיער טבעי. זו התקדמות. אבל כך גם הרעיון שכולנו צריכים להיות מסוגלים לעשות מה שאנחנו רוצים בשיער שלנו, מבלי שנצטרך לדבוק באידיאל ספציפי או צר.
שנתיים וחצי אחרי שהתחלתי את מסע השיער הטבעי שלי, ישבתי במספרה טבעית בהארלם כדי להרגיע את השיער. בדיוק כמו בעבר, מעצב השיער ניסה לעצור אותי - אבל הייתי נחוש. התעלמתי מהמעצבת כשהיא מלמלה שלא תוכל להציל את השיער שלי אם זה ייפול. כשהיא עיבדה את הכימיקלים בשיער שלי, הסלון פתאום נהיה שקט מאוד ומבטים של הלקוחות עקבו אחר כל מהלך שלי. כשיצאתי מהסלון, הבנתי גם שעזבתי קהילה דינאמית, אבל ידעתי שזה אחד שתמיד אוכל לחזור אליו.
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.