כששמענו, רק לפני כחודש, שג'יימס פרנקו מעורב בסרט דוקומנטרי אודות גוצ'י, לא היינו בדיוק כמו, "אה, זה הגיוני לחלוטין." אבל שוב, זו מעולם לא הייתה תגובה לשום דבר שעושה ג'יימס פרנקו, נכון (אנחנו מתחילים לחשוב שזה כל הרעיון)?
בכל אופן, השחקן-סלאש-מפיק-סלאש-דברים רבים אחרים מניע את הגלגלים לסרט התיעודי הראשון על הבית ההיסטורי של גוצ'י והמנהלת הקריאייטיבית הנוכחית שלה, פרידה ג'יאניני, שעפה יחסית מתחת לרדאר עד כמה שמגיעים מנהלים יצירתיים של בתי אופנה גדולים. זה נקרא הבמאי וישתחווה בפסטיבל הסרטים טרייבקה בסוף השבוע הקרוב.
כמובן שלפרנקו אכן היה קשר לבית-הוא התחיל דוגמנות עבור המותג בשנת 2009 ומאז די לובשת את גוצ'י לאירועי שטיח אדום.
שוחחנו עם במאית הסרט כריסטינה וורוס, שעבדה עם פרנקו על מספר סרטים אחרים, על איך זה סרט תיעודי נוצר, מערכת היחסים של פרנקו עם ג'יאניני, מה שהפתיע אותה בעולם הגוצ'י, ולמה לצפות הסרט. המשך לקרוא לראיון שלנו וצפה בטריילר למטה.
פאשניסטה: איך נוצר הסרט התיעודי הזה?כריסטינה וורוס: ג'יימס [פרנקו] ואני עובדים יחד כחמש שנים. הוא היה באירוע ברומא שגוצ'י אירח ואני חושב שדווקא אז השיחה עלתה בינו לבין פרידה שהוא מעוניין להפיק סרט תיעודי על תהליך היצירה העומד מאחורי הרכבת אופנה אוסף. ג'יימס ואני עשינו סרט על יצירת
סאטרדיי נייט לייב לפני מספר שנים וזו הייתה חתיכת תהליך שבוחנת מה הולך ביצירת מוצר יצירתי. אז הרעיון לחקור את עולם האופנה באמצעות עדשה דומה היה משהו שעניין אותו. הוא ניגש עם גוצ'י.האם עשית סרטים על אופנה בעבר? הסרט הראשון שלי אי פעם בבית הספר לקולנוע היה למעשה סרט תיעודי קצר על שתי הדודות הגדולות ההונגריות שהיו לבושות יוצרים ומעצבים בהונגריה לפני שהם עברו לארה"ב. הם הגיעו לכאן בשנות ה -60 ופתחו חנות אופנה בקסינגטון. שְׁדֵרָה. אז, בין ההתבגרות שלי בעולם האופנה והגעתי מרקע דוקומנטרי, זה פשוט נראה כמו ההתאמה הנכונה.
האם היה קשה להשיג גישה ולצאת מאחורי הקלעים של החברה? לקח קצת זמן בהתחלה כדי להוריד אותו מהקרקע ולהעלות את הרעיון לתת לנו לבוא מאחורי קירות בית האופנה. לג'יימס היו יחסים ממש טובים עם פרידה ועם גוצ'י. אני חושב שמה שבאמת איפשר לדלת להיפתח הוא שהייתה שם ידידות מלכתחילה. זה לא היה כמו להכניס זר מוחלט. עם זאת, לא הכרתי את פרידה. ולא הכרתי את העולם הזה, אז לקח קצת זמן בהתחלה עד שהכרנו אחד את השני, אבל אני חושב שזה המצב בכל סרט דוקומנטרי, בין אם זה על סלבריטאי או על מישהו שהוא הפנים של מותג עצום, או שמדובר רק באדם שאינו בטוח אם הוא רוצה לפתוח את חייה לעולם לִרְאוֹת. אתה מתחיל מבחוץ וככל שאתה לומד להכיר אחד את השני וככל שאתה מכיר את העולם יותר מקרוב, אתה מקבל עדשה קרובה יותר ויותר כיצד העולם הזה באמת נראה.
מה הכי הפתיע או סיקרן אותך בנוגע לגוצ'י במהלך תהליך הצילומים? אני חושב שקיבלת הבנה לגבי כמה זה מעורב וכמה אנשים מעורבים וכמה צעדים מעורבים מצד בעלי המלאכה שהם עבודה עם העור למוזיקה הנבחרת למופע עד לאופן בו המסלול תוכנן עד כמה משקיע רק ביציקה של פנים... זה עולם כל כך מורכב. אני חושב שרוב האנשים שנכנסים לחנות בשדרה החמישית אף פעם לא מתחשבים בכמה ידיים שעבר העיצוב הזה מהיותו רעיון במוחו של מישהו וכלה בהיותה שמלה על קולב.
הסרט נשמע כאילו מדובר יותר על פרידה-שאנשים לא יודעים עליה הרבה-מאשר במותג בסך הכל. מה הפך אותה לנושא מעניין לקולנוע? זה באמת דיוקן של פרידה והוא נע איתה בשלוש עונות שונות. פרידה היא מעצבת מבריקה ויש לה יד בכל דבר. היה לי חשוב לנסות ליצור דיוקן שלה שמשקף לא רק את מעורבותה בתהליך העיצוב, אלא גם מעורבותה בחיזוק מותג בינלאומי ובהיותה המוח מאחורי תדמית המותג הקיים למעלה מ -90 שנים.
אחד הדברים שמעניינים אותי פרידה הוא שמעולם לא רצתה לייבל משלה; היא תמיד רצתה להיות מעצבת של מותג גדול, ואני חושב שזה מערך כישורים ספציפי. אני חושב שזה אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר בצפייה בעבודתה הוא שהיא מנהיגה חזקה באמת ואישה חזקה.
היה קשה לצלם מאחורי הקלעים? אני מתאר לעצמי שתרחישים מסוימים, כמו מאחורי הקלעים בהופעה, יהיו די קדחתניים. למעשה מכיוון שהדברים כל כך קדחתניים מאחורי הקלעים, יש לך את המותרות להיעלם. אנשים כל כך עסוקים ויש כל כך הרבה דברים שקורים. אתה רק עוד אדם אחד ובמקרה אתה מחזיק מצלמה. אני תמיד מנסה להיעלם. המחמאה הכי גדולה שמישהו יכול לתת לי היא שהם לא שמים לב שאני שם. בהתחלה, בכמה מפגישות העיצוב והפעלות הליהוק, אלה היו מקומות שבהם זה היה קצת קשה יותר לשכוח שהיה שם צוות קולנוע, רק כי היו אלה סביבות שבהן לא הייתה מצלמה לפני. אבל לקראת הסוף, זה היה כאילו היינו עוד רהיט בחדר.
מה אתה מקווה שהקהל לוקח מהסרט? כלומר ברור שכולם בעולם האופנה יודעים מי זאת פרידה ג'יאניני, אבל אנשים מחוץ לעולם הזה-הם יודעים גוצ'י, אבל אולי הם לא ידעו את שמה של פרידה ויש לה נוכחות עדינה ועוצמתית מאוד, אבל היא לא נמצאת אצלך פָּנִים. אני חושב שהיא מודל לחיקוי יוצא דופן וזה בהחלט משהו שלקחתי מהניסיון שלי. היא מרגישה אחריות עצומה לגבי ההיסטוריה והאומנות שמאחורי גוצ'י וכי כעת היא פניו של משהו שקיים 50 שנה לפני שנולדה. אני מניח שמה שאני מקווה שאנשים יצאו ממנו זה לא רק הערכה והבנה כמה משקיע ביצירת השמלה שאתה רואה על קולב או התיק שאתה רואה על המדף, אלא גם מה זה אומר להיות אדם יצירתי, להיות אישה יוצרת בעמדת כוח אדירה עם הרבה אחריות וכיצד לאזן את זה עם להיות עצמך ולהיות עם מִשׁפָּחָה. פרידה היא אדם אמיתי להפליא והיא אותו אדם מאחורי קיר הסטודיו לעיצוב כמוה נמצאת מול בימה מדברת עם עיתונות, אז אני חושב שהיא דמות ממש יוצאת דופן לראות דיוקן שֶׁל.
צפו בטריילר למטה!