נורמה קמאלי מודה שאופנה מייצגת נשים-אבל היא רוצה לשים סוף לכל זה

קמאלי רגיל קיבל השראה להתחיל את הפרויקט החדש שלה, עצור אובייקטיביות, מכל הדברים, הסרט שושבינות. קמאלי מספרת שזה היה בזמן שהיא צפתה בקומדיה-במיוחד הסצנות בין קריסטין וויג וג'ון האם-שהיא הדהימה מכמה נשים שעדיין מוכנות להשלים עם אובייקטיביות שלהן גברים.

ההתגלות הזכירה לה חוויה משלה כאשר בגיל 18 בלבד נכנסה למשרד במחוז הבגדים שבו גבר התעניין יותר בגופה מאשר בעבודתה. החוויה הזו, היא אומרת, עיצבה את חייה בצורה מרכזית, למרות שמעולם לא דיברה עליה בעבר-ועכשיו היא רוצה שהניסיון שלה יעורר אחרים לשתף גם את שלהם.

הזן עצור אובייקטיביזציה. קמאלי רואה בעינינו את הקמפיין כמעין דיבור-טיפול בסגנון AA; על ידי שיתוף בחוויות היומיומיות שלנו באובייקטיביזציה, אנו יכולים לבטל זאת. ב עצור אובייקטיביות באתר, נשים מוזמנות לשתף את סיפוריהן ולתמוך זו בזו.

נפגשנו עם קמאלי בבית הקפה Wellness שלה בניו יורק כדי לשוחח על מה שנתן לה השראה להתחיל את הקמפיין, על התפקיד שהיא מרגישה שאופנה משחקת בו, ומה אתה יכול לעשות, ובכן, להפסיק את האובייקטיביות.

פאשניסטה: ספר לנו קצת על עצור אובייקטיביות.נורמה קמאלי: אני חושב שבעיות של הערכה עצמית נוצרות על ידי סדרת חיים של אובייקטיביזציה. אז התחלתי לחשוב למה אף אחד לא מדבר על זה, זה כל כך מוזר, זה דבר כל כך גדול-למה זה סוד?

אני חושב שהצעד הראשון הוא, בכל פעם שאתה אובייקטיבי, דבר על זה לאדם הראשון שאתה רואה. אל תחכה, אל תחזיק אותו לשנייה, אל תתן לזה להדביק אותך כמו וירוס, פשוט תוציא אותו. והדבר הבא הוא לוודא שהגברים שאכפת לך מהם ואכפת להם ממך מודעים לכך. ככל שאני מדבר יותר עם גברים על זה, אני מבין יותר שאין להם מושג. וזה קל להבין כי לא סיפרנו לאף אחד. כל כך התביישנו בגלל זה ששמרנו את זה בסוד. יש גברים שלא יודעים שהם עושים אובייקטיביות כשהם אומרים דברים.

אני חושב שכקבוצה נוכל לעשות טוב עצום למען כדור הארץ, למדינה שלנו, למשפחות שלנו כמודלים לחיקוי. אז כל הקונספט הוא רק חלק מהאבולוציה של מה שעשיתי מאז שהתחלתי [כמעצבת בשנת 1967], כלומר לנסות לגרום לנשים להיראות ולהרגיש טוב.

כפי שאמרת, אתה מעצב אופנה וחלק מהעבודה שלך הוא לייצר בגדים שגורמים לנשים להיראות טוב ולהרגיש טוב. הרבה אנשים בטח יטענו שהתעשייה תורם לאובייקטיביזציה של נשים. איך אתה מרגיש לגבי זה? זה נכון בהחלט. אם אתה מסתכל על דוגמניות, הן כנראה הנשים הכי אובייקטיביות בכל קריירה, אפילו יותר מאשר שחקניות קולנוע. אם דוגמנית יוצאת לדרך, אנחנו רק רוצים לוודא שהיא מתאימה למה שאנחנו מחפשים. לא אכפת לנו מה יש לה להגיד. ואז כשאנחנו שוכרים אותה, אנחנו ממשיכים לגמור אותה, כך שהיא אפילו לא נראית כמו שהיא נראתה.

ואז כשסוף סוף אנחנו בוחרים תצלום, אנו מברשים אותו באוויר, כך שגם היא לא יכולה לעמוד באידיאל הזה. אז המדיום שלנו, המודעות שלנו והמבצעים שלנו אומרים: "את לא רזה מספיק, יפה מספיק, עשירה מספיק בשביל לקנות את השמלה הזו של הבחורה הזאת." זה סוטה. זה באמת עסק מוזר שאנחנו נמצאים בו. באמת התאמצתי למצוא בנות בעלות תחושת אישיות אמיתית. אני רוצה שהם יראו כאילו הם אוכלים והם אוהבים את החיים, שהם צוחקים ונהנים מהבגדים שהם לובשים. זה מאמץ מודע מצידי, ואנחנו עוברים הרבה בנות. רבים מהם כה רזים עד שפשוט אין סיכוי, אני רוצה להאכיל אותם.

אבל לא דווקא הבגדים הם האובייקטים של נשים, אלא התפיסה של מי הם ומה הם עושים ומה הם משיגים. אז לאופנה יש אחריות אבל אני לא חושב שבגדים מייצגים נשים. אני חושבת שנשים יכולות להציג את עצמן בדרכים אובייקטיביות או בעלות סמכויות ולמה שהן לובשות אין שום קשר לזה.

דיברת על דוגמניות; בשנה האחרונה בערך כך היה הרבה שיחה בתעשייה-ה אָפנָה יוזמה, איסור דוגמניות הסובלות מתת משקל, ברית הדוגמניות-האם המאמצים האלה נעים בכיוון הנכון? מה התעשייה יכולה לעשות כולה? אני חושב שהרבה מעצבים רוצים בחורות רזות מאוד ומרגישות שהבגדים שלהם נראים עליהן טוב יותר, וזה יידרש הרבה כדי לבטל את הלך הרוח הזה. אז אני חושב שהשינוי עומד להתרחש מחוץ לתעשייה, אני חושב שאנשים יאלצו את הענף לשנות ואנשים יגיבו למודלים באופן חיובי או שלילי.

ככל שיש יותר קול, כך יש יותר שיחה מבחוץ, אני חושב שזה יאלץ אנשים לשנות. אם זה נועד-אולי אין קול מספיק חזק ואז זה לא יקרה. אבל אני לא חושב שזה יקרה מבפנים כלפי חוץ-אני בטוח שזה לא יקרה.

באתר עצור אובייקטציה, יש תכונה שבה אתה מבקש מאנשים לשלוח את החלק האהוב עליהם בגוף שלהם. מה הכי הרשים אותך בתגובה? הכנות הגולמית. התגובה הייתה בלתי נתפסת-הכנות והיכולת לשתף מידע אינטימי באמת. ההוראה היא כמה נשים חזקות. מזעזע לשמוע את החוויות שכולנו עוברים, זה מזעזע. אבל אז לשמוע איך, בעזרת תמיכה, ככל שאנחנו תומכים אחד בשני, כמה אנחנו באמת חזקים. יש הרבה קבוצות נשים שמתכנסות עכשיו, הרבה קבוצות שיחה מחתרתיות, ואני חושב מספיק הקבוצות האלה יתכנסו ויגידו, "מה הקשר לילדה במודעה הזאת, היא מוברחת באוויר, אף אחד לא נראה כמו זֶה."

לא שאתה רוצה נשים אמיתיות שאינן דוגמניות מקצועיות, אבל דוגמניות יכולות להיות יפות ובריאות ודוגמא מצוינת ליופי אינדיבידואלי, ולכן אני חושב שנוכל לכפות את השינוי ולדרוש זאת. זה באמת ייצור אנרגיה לאנשים לחשוב מחדש על הדרך שבה נשים מוצגות.

למידע נוסף על הקמפיין של קמאלי בכתובת StopObjectification.com

DvF, נורמה קמאלי ופרבל להוכיח אותנטיות היא מפתח מרכזי להצלחה

לקבל את ההזדמנות להאזין למילים החכמות של נורמה קמאלי ודיאן פון פירסטנברג בישיבה אחת זה די מרהיב. זרק את פרבל גורונג הצעיר, המוכשר והלהוט לתערובת, ויש לך ערב משעשע אחד. אתמול בערב פניתי לניו יורק טיימס למהדורה אופנתית מאוד של סדרת TimesTalks שלה, בהנחיית כתב הסטייל אריק וילסון. בפאנל ישבו קמאלי, פון פירסטנברג, גורונג ופרן מאליס. הנושא המרכזי של הערב היה מסלול המדרכה של Fashion Center Sidewalk, אותה שורה של 30 בתים של בובות המצאה להפליא במרכז הבגדים. הבובות האלה יימכרו לאחר מכן במכירה פומבית, כשההכנסות יועברו לאספקה ​​של אמנות לילדים בעיר שאולי לא היו להם אותן אחרת. כל מעצב דן בהשראה שמאחורי הבובה שלו-DvF רצתה שלה לייצג נקבה חתולה, פרבל ספד לאלכסנדר מקווין, קמאלי שקל טכנולוגיה ותקשורת-אך עד מהרה השיחה עברה למחשבותיו של כל מעצב בטוויטר, במיתוג, וכן, הַצלָחָה.

• מאת לורן שרמן

  9 באפריל, 2014