זה היה הודיע הבוקר כי חברת קרוס היפנית רכשה את רוב המניות בתום בראון. אהוב כמו בראון על ידי התעשייה, אנחנו יודעים לא מעט זמן שהוא מתקשה. בחודש מרץ בוטלו צווים ואפשרות פשיטת הרגל הייתה אמיתית מאוד. המעצב קיבל הנחה בקיץ הקרוב כשקרוס קנה 20% מהחברה ואמר "אם לא היינו תומכים בו עכשיו, אולי הוא היה עומד בקצה שלו". ועכשיו הם נכנסו הכל. לפי WWD, תוכניות נמצאות אפילו בעיצומן של תום בראון יפן וחנות דגל בטוקיו. זוהי תפנית משמעותית ממישהו שכמעט לא היה פעיל לפני חודשים ספורים. ואנחנו בטוחים שבני אופנה רזים עם נטייה למכנסיים קצרים נושמים לרווחה ברחבי העולם.
אבל זה אכן מעורר את השאלה (ואנחנו לא מתכוונים לזה כקצת לתום בראון, שאנחנו אוהבים): איך יש שם כסף בשבילו ולא בשביל כריסטיאן לקרואה? ברור שיש שם משקיעים שמוכנים להוציא (ומקווים להעביר מסמכים מתאימים זמן.) ושניהם במחירים גבוהים ונישה למדי, מה שנראה כמבטל סחירות המונית נושא. אז מה נותן?