קרבי ז'אן-ריימונד לאחר מופע פייר מוס אביב 2020. צילום: KENA BETANCUR/AFP/Getty Images
גלול מטה לקבלת עדכונים לסיפור הזה.
"BoF 499, אני מחוץ לרשימה," פייר מוס מְעַצֵב קרבי ז'אן ריימונד כתב מפריז ביום שני בלילה. יכול להיות שהוא פרסם את זה רק בסטוריז של אינסטגרם, אבל זו הייתה אמירה מרכזית בכל זאת.
בחודש ספטמבר, ז'אן ריימונד היה אחד מ -100 אנשי המקצוע לאופנה שנוספו אליהם עסק של אופנההרשימה היוקרתית המתמשכת של אנשים המעצבים את תעשיית האופנה העולמית, לצד כאלה ליזו, דאן דפר, לינדזי פאלקס ואגנר, נתן ווסטלינג ועוד. אבל בזמן שהשתתף בגאלה BoF 500 בפריז ביום שני בערב, אירוע שנתי לחגוג חברים אלה, הוא לקח את עצמו הרשתות החברתיות לגנות זאת בפומבי על האופן שבו לכאורה אין לה התייחסות למגוון ו הַכלָלָה.
צילום מסך: @kerbito
באופן מוזר, מקהלת בשורה שחורה קיבלה את פני האורחים לאירוע. "זה חרא מעליב", כתב ז'אן ריימונד מקהלות גוספל שהורכבו - מקהלת טפטוף משכן פייר מוס טבולה בדם, ליתר דיוק - אחרון אחרון מספר מופעים, שכל אחד מהם נועד להדגיש את הסיפורים שלא סופרו על התרומות העיקריות של אנשים שחורים לתרבות האמריקאית. האח ווליס
המעצבת אורורה ג'יימס הגיבה גם היא על המקהלה בסיפורי האינסטגרם שלה, ומתייגת עסק של אופנה וכתוב, "לא לכולם יש מקהלת גוספל שחורה. אני כל כך מבולבל. האם איננו אמורים לחגוג את השונות? והכלה? לא ניכוס? אנחנו בתצוגת פרסי אופנה. אופנה מנצלת יותר נשים צבעוניות מכל ענף אחר. מדוע יש מקהלת גוספל שחורה? "הגיעה להערה נוספת, הוסיף ג'יימס: "אם להיות מגוון ומכיל זה הרבה עבודה בשביל אנשים, זה אומר שזה לא בא להם באופן טבעי, וזה לב הבעיה ".בסיפור האינסטגרם האחרון שלו מהאירוע כתב ז'אן-ריימונד, "גיוון והכלה הם מגמה לאנשים האלה. BoF 499, אני מחוץ לרשימה ".
עבור ז'אן ריימונד, מקהלת הבשורה הייתה רק הקש ששבר את גב הגמל לאחר חודשים של חוויות מאכזבות עם עסק של אופנה, כולל הצעה ולאחר מכן הכחשה, אחד משערי המגזינים של BoF 500.
גאלה BoF 500. צילום: ויקטור בויקו/Getty Images
להלן, במילותיו שלו, ללא עריכה, מפרט ז'אן ריימונד את מה שהוביל לאירוע שהתקיים בגאלה.
"כולנו קיבלנו את השיחה הזו כשהיינו צעירים יותר... זה שהיה כמו 'אם האינסטינקט שלך אומר לך לא לעזוב את הבית, פשוט תישאר ...'
יצאתי נגדו.
אמש, בניגוד לשיפוט שלי הלכתי לגאלה BoF 500. אם אינך מכיר את BoF (עסקי האופנה) זהו פרסום בתעשייה הידוע בזכות חדשות חדשות על תנועות בתעשיית האופנה. מייסד ו- EIC הוא אימראן עמד. BoF מוציא רשימה זו מדי שנה הנקראת BoF 500. בנוסף, BoF ידועה גם בוועידת הקולות שלה בלונדון. שני הדברים הפכו ליוקרתיים בפני עצמם.
לתת הקשר -
בשנה שעברה הוזמנתי לדבר ב BoF Voices ולהשתתף בו. אמרו לי שהם רוצים לשמוע את הסיפור שלי על הקמת ראש הממשלה וכיצד ניווטתי בתעשייה. בתור זר כל כך הרבה זמן, הייתי גאה להיות מוזמן ולזכות לשתף את הסיפור שלי. ראיתי שזה כמו גרסת אופנה של TED. גם התרגשתי מכך שאני אהיה בשיחת סולו עם בתן הרדיסון. הפסקתי לעשות פאנלים קבוצתיים.
הסיבה שלי היא שכל כך הרבה מהפאנלים הקבוצתיים האלה פשוט מכניסים את כולנו, 'שחור באופנה' או 'גיוון והכלה' כשהמציאות היא שהמשפחה שלי שונה בתכלית, ועושה צעדים בכל קטגוריה - קיימות, פוליטיקה, VC... אבל במקום זה הם גורמים לנו לדבר ביחד במשותף השחור שלנו ומאלצים אותנו לחלוק על זה שלבים בציבור, להקל על קרבות ואז עלינו לעשות את העבודה הרגשית כדי לבצע את האופציות נוֹחַ.
אז הסכמתי לעשות פאנל סולו זה והם הזמינו את הטיסה, ואז ממש ברגע האחרון, כמו בטיסה, הם אמרו לצוות שלי שזהו עכשיו פאנל קבוצתי. (התוכנית שלהם כל הזמן.) עכשיו זה היה אמור להיות מנוהל על ידי טים בלנקס (שאני מכבד); הפאנל יכלול את בתן הרדיסון, פטריק רובינסון (טריילבלייזר, לשעבר מנהל הקריאייטיב ב- Gap and Armani Exchange) וחברי לקואן סמית '. בגלל הכבוד העצום שלי לפטריק ולקואן כמעצבים שאוהבים אותי הם שחורים, עשיתי את זה, באכזריות. אבל במציאות לשלושנו יש נרטיבים ייחודיים והיסטוריה משלנו, שהצדיקו את שלבי הסולו הנפרדים שלנו. אותם שלבי סולו שקיבלו כל המעצבים הלבנים האחרים, במשך שנים.
החרא היה משפחה משפילה נמוכה - אבל הודעתי לקהל שהעין הרביעית שלי פתוחה. (לכו לצפות בסרטון)... אך מאוחר יותר באותו לילה הם קיימו את שיחת ה'סלון 'הזו שהייתה סוערת ובעייתית. אני לא אגיד על זה עוד שטויות. אולי החברים שלי שהיו שם יכולים לפרק אותו טוב יותר יום אחד אבל כמה מאיתנו עזבו את הקמפוס למחרת וטבלו בחזרה ללונדון, וסיימו את הטיול יומיים מוקדם. אכן עלינו אז.
כמה חודשים אחרי אותו "סלון" ופאנל. אימרן מושיט לי את היד וביקש להתקשר ולדבר. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא מבין מדוע כולנו מוטרדים ועזבנו וכי התקשורת המוטעית היא באשמת בתן.
הוא אמר שהוא ראה את העבודה שעשיתי עם פייר מוס ובקהילה ונבחרתי להיות באחד משלושת השערים של מגזין BoF 500. רגע 'חרא' גדול בשבילי. 🥰, אני, כריכה. אז זה התחיל בשורה של שיחות טלפון בינו לביני לבין פגישות בפריז. הבאתי איתי את ג'ייד לאחד מהם.
בכל השיחות והשיחות האלה הוא בוחר במוח שלי לשמות שיכללו על הכריכה הזאת איתי ורשימת אנשים 'מגוונים' ל -500; זרקתי את כולם מקאפ, לנה, קלרנס אבון, אורורה, ולנסיה קליי, נדיה לופז, אנטואן פיליפס, דם יקר. משרדים, קומפטון קאובויז, אנדרה ווקר, כריסטופר ג'ון רוג'רס, טלפר, אנפה, קושני, בוד, ג'רי, ליל קים, קרדי, אבוני, ג'סי וויליאמס, הוב, מיק, פרויקט התמימות, ריצ'רד פיליפס, ג'ייסון רמברט, אדה, קולין, תלמה גולדן, נור, ליזו, טרייסי, ג'ן רוביו, כרומט... אתה יודע, כולנו.
סיפרתי לו על תפקידי מנהל קריאייטיב שהציעו לי, על פרויקטים חדשים שאני עובד עליהם מחוץ לראש הממשלה ועל המינוי שלי לריבוק כמה חודשים לפני שזה קרה. הבנתי שזה סיפור כיסוי המיועד לספטמבר, כדי שנוכל לדבר בגלוי.
לאחר הפגישה האחרונה שלנו, הוא נראה מרוצה מהמידע שקיבל ויצאתי מרגישה קרירה אך מוזרה. התנועה הייתה מטורפת להגיע למקום שלו מהמארה אגב ובמהלך פגישתנו היה אפס מקום שהוא אמר לנו להיפגש איתו. הייתי צריך לדעת שזה אחד מאבות אבותיי שניסו לגרום לי לסתום את הפה ולא לדבר עם האיש הזה. העין השלישית עדיין התעוררה, העין הרביעית הייתה סגורה. הסתכלתי על ג'ייד ואמרתי שמשהו לא בסדר.
ואז הוא מכה בי עם הטקסט הזה ממש ממש אחרי הפגישה ההיא ואומר 'אנחנו הולכים ללכת בדרך אחרת עם הכריכה' ...
פגעתי בנייט כמו, אחי, הרגשתי את זה. ידעתי שמשחקים אותי למידע.
מהר קדימה עד עכשיו -
הם הכניסו אותי למקום כלשהו ברשימת ה -500, והזמינו אותי לגאלה בערב האחרון. לא רציתי ללכת בכלל. אבל דיברתי עם אריק והוא היה כאילו בואו פשוט נהיה מיקססי. אני מוציא חליפה מאולם התצוגה, קונה נעליים (!!!) ואנחנו נוסעים לשם.
הגעתי בסביבות השעה 22:00 ופניה של אורורה [ג'יימס, מעצב האח וליס] הם כמו 'ראית' ולא 'ראיתי' כלום כי איחרתי בשעה. אבל כשאנחנו מדברים, כמו ממש ברמז, הנה הם באים שוב, מקהלה שחורה.
בנאדם, גם אני הייתי טוב עד אז. שלחתי הודעה לנייט [הינטון, הפרסומאי של ז'אן-ריימונד] ואמרתי 'אני מסתדר מצוין, אל תדאג' הוא תמיד איתי על הקצה במרחבים כאלה. לחצתי את כל הידיים, אמרתי את כל הדברים הנחמדים, שיחקתי את המשחק ואז באם - מיונז!
הייתי כמו 60% 'היה לי' עם כל החרא הזה בשלב זה ואז אימראן עולה על המיקרופון ואומר משהו בסגנון 'אני רוצה לצעוק כמה אנשים שהעניקו לנו השראה להתמקד' הנושא שלנו בנושא גיוון והכלה 'וקורא בשמות הפרועים ביותר, אולי 20 שמות, כולל אוליבייה רוסטינג ופירפאולו פיקולי כמובילים ב'גיוון והכלה'. הייתי לא נכלל.
כדי שהמוח שלך יבחר במשך חודשים, אמור לך שהשיחה שלך ב'סלון 'ובעבודה עוררה השראה לכל העניין הזה, ולאחר מכן הודרי לטובת מותגים גדולים שחתכו את הצ'ק מעליבים.
אז זה הביא את זה ל -80% היה את זה.
ואז המקהלה חוזרת לבמה. האיש הזה, אימרן, הופך לקירק פרנקלין ומתחיל לרקוד איתם על הבמה וחרא. לחדר מלא באנשים לבנים. אז עכשיו אנחנו ב 90%. מה נותן לאנשים השראה לעשות זאת? מה מניע מישהו להרגיש שיש לו את הזכות לעשות ריקוד של קירק פרנקלין על הבמה? כי בסופו של דבר רמת הזכאות הזו היא נושא הליבה. אנשים מרגישים שהם יכולים לקנות או להחזיק מה שהם רוצים... אם הדבר נוגע לשחורה. אנחנו תמיד עומדים למכירה.
אז עכשיו אנחנו כאן. בקיצור, תזיין את הרשימה הזו ותזדיין עם הפרסום הזה. אני לא לוקחת שום בעלות על מקהלות, נצרות או אוצרות מרחבים בטוחים לאנשים שחורים. זה עניין של 'אנחנו'.
הומאז 'ללא אמפתיה וייצוג הוא ניכוס. במקום זאת, חקור את התרבות, הדת והמקורות שלך. על ידי שכפול שלנו והרחקתנו - אתה מוכיח לנו שאתה רואה בנו טרנד. כאילו, אנחנו הולכים למות בשחור, נכון?
אני נעלב מכך שהדלקת אותי, השתמשת בנו, ואז הרווחת את זה ואז הרחקת אותנו באופן הכי לא מכבד לפטרנות חברות שצריכות 'קיזוז גזעני'. ואני נעלבת שכולכם גרמתם לאנשים שחורים וחומים יפים להרגיש ממש נורא עד שכמה מחבריי אמרו 'זה חסר אונים' ואחרים עזבו פנימה דמעות. הייתי בסדר עד שלא היו בסדר. אז פגעתי ב 100%.
אני מיועד לאנשים שמנסים - גם כשזה לא מושלם. אני מעריך את המותגים שמקימים ועדות, פונים לקהילות שהתעלמו מהם ועושים כמיטב יכולתם כדי להיות כוללנים בתהליכי הגיוס שלהם. אני לא מאמין 'לבטל' אנשים באופן כללי כי זה כמו להניח פלסטר על פצע רובה ציד. אני גם נוטה להאמין שרוב האנשים טובים. אני גם יודע שאנחנו צריכים בני ברית. בעלות ברית.
אבל אני לא עם הניצול המפורש של מצוקותינו, התרבות והמאבקים שלנו לטובת השורה התחתונה שלך.
הבטחתי למישהי שעברה לפני 3 שנים שאני הולכת להישאר ספר פתוח אחרי שהיא תיעלם אפילו כשאזיין מלכותית ושאעשה כמיטב יכולתי לשלוח את הסולם בחזרה למטה. אני מתכוון לקיים את ההבטחה הזו. עבור הרבה אנשים, אנחנו ההצצה היחידה שיש להם לתעשייה שהם רוצים להיות חלק ממנה. נתתי להרבה זבל להחליק כי אני כן חושב שניתן לפתור הרבה בעיות בלי פרובוקציה ציבורית.
נתתי להרבה זבל להחליק כי אני כן חושב שניתן לפתור הרבה בעיות ללא פרובוקציה ציבורית. בדרך כלל אני מעדיף לא להיות ברשימה השחורה. אני שונא להיות היחיד שמדבר. אני גם נהנה משקט.
אבל - אני מקבל צ'קים לא ימנע ממני לבדוק אותך.
אני חושב שהמותג שלך מנצל, הוכחת שהוא מונע ממודעות בתשלום ושיטות עסקיות מחורבנות. אני מבין שאתה צריך להרוויח כסף, כולנו מוכרים משהו, אבל לעזאזל, לא הנשמה שלך. ולא שלנו.
ולצלמים שנתתי להם את האצבע האמצעית כשכולנו הסתערנו החוצה, אני מתנצל. אני בטוח שמגיע לך אבל זה עדיין היה בטעם ירוד ואני יותר טוב מזה. "
עדכון, רביעי, אוקטובר 2, 9:00 בבוקר:עסק של אופנה העורך אימראן עמד פרסם תגובה להצהרתו של ז'אן ריימונד לעיל.
"אני מצטער מאוד שאני מרגיז את קרבי וגרמתי לו לחוש חוסר כבוד", הוא כותב. "למרות שאנו עשויים לחלוק על דעותינו על הגאלה ופרטי חילופי הדברים בשנה האחרונה, לכרבי יש את הכבוד המלא שלי ואני אעריך את הזדמנות לשבת איתו וללמוד עוד על החששות שלו וכיצד אנחנו ב- BoF יכולים לעשות טוב יותר, במיוחד כשאנחנו מנסים להתייחס לנושאים חשובים כמו כוללנות ".
אתה יכול לקרוא את התגובה המלאה פה.
הערה: מאמר זה עודכן לאחר פרסום עם תגובה מאת אורורה ג'יימס.
לעולם אל תחמיץ את החדשות האחרונות בתעשיית האופנה. הירשם לניוזלטר היומי של Fashionista.