אני ליאו. אני אוהב תשומת לב. כל אדם שהוא סופר אוהב תשומת לב, כי התחושה של קו הביניים הראשון שלך היא אחת החזקות בעולם. ובעוד שאני נוטה לקחת א #selfie פה ושם-עד כמה שאני מתעב את המילה הזאת שדי-עדיין-מזויפת-זה לא הדבר שאני הכי אוהב. זה לא מה שאני עוסק בו. זה לא חלק מהמותג האישי שלי. כלומר, אני לא בלוגר בסגנון אישי.
אז כאשר, ביום הראשון של שבוע האופנה, החלטתי לצלם אינסטגרם של התלבושת שלי -שמלת DKNY וזוג נעלי ספורט של נייקי-כתבתי את זה בביטוי המזלזל בעצמו "תלבושת אדם רגיל #בגדים." כי, כמו איזה מוזר גדול כמוני למעשה, הבגדים שלי די רגילים בהשוואה להרבה הפיתיונות בסגנון רחוב שראינו בשבוע האחרון וגם חֲצִי.
הפוסט הצליח - 72 לייקים! די גדול בשבילי - והבנתי שאולי זה עשוי להיות ניסוי מעניין לעשות את זה כל יום במשך תשעת הימים הקרובים. כך עשיתי.
ומה שלמדתי הוא שצילום עצמך כל יום במשך תשעה ימים הוא מתיש רגשית. ובאותו הזמן, די משעמם. בהתחלה התרגשתי מכל המחמאות והתגובות שקיבלתי. "חמודה מדי!" אמר חבר אחד. "אני אוהב את הסדרה הזו", אמר מכר. ביום השני -כשהייתי לבוש בחצאית J.Crew, חולצה עליונה של Madewell ודירות קלואי
(שקניתי במבצע - זכור, אני "רגיל") - התמונה זכתה ל 106 לייקים באינסטגרם! וואו - אני מגיע לאנשים!גם היום השלישי היה כיף -שמלת סטיבן אלן, תיק מנסור גבריאל- אבל ביום הרביעי השתעממתי מזה. כסופר עצמאי, השתתפתי וסקירתי כחמש תוכניות מדי יום בנוסף לתכונות אחרות שעבדתי עליהן. אז למרות שאני בעצם אף פעם לא יוצא בשבוע האופנה - כתב מסיבות שאני לא - הייתי די עייף בשלב זה. והדבר האחרון שרציתי לעשות היה לצלם את התמונה שלי, גם אם לבשתי את היוקרתי בלייזר Altuzarra. (לא נורמלי, אני יודע. באמת, אני לא מפואר. אבל אני קניות.)
והתחלתי לחשוב על הנשים והגברים שמתפרנסים. ה בלוגרים בסגנון אשר מצלמים מאות תמונות סלפי מדי יום, ובוחרות רק אחת או שתיים לחלוק עם המעקב החברתי המאסיבי שלהן ברשתות החברתיות. בקושי התכוננתי ל"יריות "שלי - שאפשר לראות משקיות האשפה ומהסוויפרס ששוכבות ברקע - אבל זה עדיין הרגיש כמו עבודה. מטלה.
אז למה אנשים עושים את זה? יכולתי להמציא רק שתי סיבות. האחת, הם מכורים למהירות של "כמו", של קבלה, של פופולריות. אבל, אני חושב, עבור הבלוגרים המצליחים ביותר בסגנון אישי -סוזי לאו ו ליאנדרה מדין עולים בראש - זה הרבה יותר מזה. הם רוצים לשתף את הקוראים ברעיונות שלהם, ולעתים קרובות, הרעיונות האלה פשוט חזותיים. (כמובן ששתי הנשים האלה גם כותבות, אבל אין ספק שוויזואליות מספרת הרבה סיפורים באתרים שלהן.) זה לא שונה בהרבה ממה שאני עושה.
בסך הכל, אני חושב שהניסוי של "אדם רגיל" היה כדאי. זה לימד אותי הרבה על עצמי, אבל גם הרבה על מה נכנס לבניית מותג אישי שמבוסס על דימויים. אני לא יכול לדמיין להפוך את #הסלפי לחלק מחיי היום יום שלי - שלא לדבר על העבודה שלי. אבל אולי זה בגלל שהסימן העולה שלי הוא מזל גדי?