ג'ארד לטו עם איש העסקים סטיוארט באטרפילד בטקס פרסי החדשנים של מגזין WSJ 2015 בניו יורק ביום רביעי. צילום: גארי גרסהוף/WireImage
ביום רביעי בערב WSJ פרסי חדשני מגזינים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ג'ארד לטו היה כנראה - בהחלט, המשתתף היחיד שלבש כל הדפס כף יד. לפי הבנתי, הוא היה גם החוגג היחיד שהסתחף עם ראש מלא בשיער מגנטה שנצבע לאחרונה, והיה בְּהֶחלֵט האורח היחיד שיכול להגיד שהוא לבש א חליפת לילך לפרסי האוסקר. לשם כך הגענו להחזיק את לטו ברמה לא הוגנת בכל הנוגע לסגנון השטיח האדום שלו - ומאז שיער ישו, ימי "מועדון הקונים של דאלאס", הוא לא אכזב אותנו. אולי נוכל לתרום זאת לשותפות שלו עם סטייליסטית מיקאלה ארלנגר, שסופרת בין לקוחותיה את לופיטה ניונג'ו, קומון ומישל דוקרי ובעלת מוניטין של נטילת סיכונים קרקעיים מרשימים; בהתחשב בנטייתו שלו לצבעים עזים ולהדפסים מטורפים, לטו מתאימה בדיוק לקהל לקוחותיה.
אבל מדוע המבט הספציפי הזה בולט מאחרים שלו? קח את מארח האירוע בתור התחלה, אשר ידועה במידה רבה כאופציה השמרנית יותר של העיתונים הגדולים בניו יורק. אם כן, זה היה נועז במידה מסוימת של לטו יופיע כשהוא חובש דש מודפס בשקיעה-גם אם יוצר הדש ההוא
היה עכשיו בואו למעצב, סן לורן. ההצלחה של התלבושת הזו, אם כן, טמונה בערעור האוניברסאלי שלה: כשם שאף אחד לא יכול לטעון שהוא לא אוהב פעיל בין דמדומים על החוף, אף אחד לא יכול לספק ביקורת מהותית על הסגנון חובב הכיף של לטו מבלי להיראות סטרייט-אפ curmudgeon. ועוד לא הספקנו להגיע לאבני החן של המעיל ...תסתכל על אבני החן האלה. צילום: דימיטריוס קמבוריס/Getty Images