לית קלארק מדברת על קירה נייטלי ההריונית, 'ויולט' ושיתופי פעולה עם מעצבים

במשך כשמונה שנים, לית 'קלארק ו אורלה קיילי היו אחת מאותן מערכות יחסים סטייליסטיות-מעצבות ותיקות, כאשר קלארק מעצב את האירית הלונדונית מצגות שבוע האופנה בלונדון של המעצבת, איכשהו גרמו לעיצובים שלה להיראות רטרו ומתוק עוד יותר מקסים מהרגיל. "האסתטיקה שלנו כל כך משלימה; כל מה שלית אוהבת אני די אוהב ", הסבירה קיילי בארוחת בוקר על הגג של ניו יורק מלון Nomad יום רביעי לחגוג את השקת L'Orla: אוסף קפסולות נופש שעזר קלארק לְעַצֵב.

אם אתה מכיר את אחת הנשים האלה, הקולקציה הייתה נערה, צנועה והשראת שנות ה -70 כמוך לצפות, ובאירוע השתתפו נשים שהיית מצפה ללבוש אותו, כמו אלקסה צ'ונג, טנסי תומאס וזואי קאזאן. הלבוש עדיין היה אורלה מאוד, ובו הדפסי פרחים ייחודיים ואסתטיקה נשית; אך ניתן היה לראות את השפעתו של קלארק בהשפעת הרטרו החזקה יותר, בקווים ארוכים יותר ובתחושה רומנטית יותר. המחירים נעים בין $ 500 ל- $ 700 ואתה יכול לראות את אוסף L'Orla המלא-שאולי נאמר לנו שהוא לא האחרון-בגלריה למטה.

קיבלנו גם את ההזדמנות להתעדכן עם קלארק על שיתוף הפעולה הזה, האחרים שלה (כולל שני נוסף

עם וורבי פארקר), החלטתה לְהַשִׁיק סָגוֹל אחרי עזיבה לולה וגישתה להלביש הריון קירה נייטלי. תמשיך לקרוא.

מה היו חלק מההתייחסויות שלך לאוסף זה?

היו אלה תמונות של אוסי קלארק והרבה תמונות של סטפני פארו, אנשי אמיש.

עשית עוד כמה עיצוב שיתופי פעולה. מה יוצא לך לעשות אותם? האם אתה מקווה להמשיך?

זה היה ממש כיף ואני בכל מקרה קרוב למותג, אז זה הרגיש ממש אישי. כשהכרת את זה כל כך טוב, היה קל לעשות משהו שהוא חינמי אך שונה, בעוד שעם [תווית מבוססת L.A.] רן זה היה די דומה למה שהם עושים מלבד הגרסה שלי. זה הרגיש כאילו אנחנו עושים דבר נפרד. וורבי [פארקר] אני עושה עוד אחד החל מעכשיו. הדבר המגניב בסטיילינג וייעוץ הוא שאתה יכול לעשות כל מיני דברים שונים כמו הלבשה שחקן לשטיח אדום, יוצר שמלה מאפס לשטיח האדום, מתייעץ בנושא אוסף... זהו סוג השלב הבא המתבקש.

הייתה לך מערכת יחסים סטייליסטית/מעצבת דומה עם כבוד. מה לדעתך גורם למערכות יחסים אלה להצליח?

אני מניח שפשוט להיות כנה ולנסות להפוך את הדברים כך שאני אוהב אותם אפילו יותר ממה שהתחלתי. אני חושב שאם אתה גורם לעצמך לרצות הכל באוסף אז עשית את העבודה שלך.

ה פאשניסטה הצוות קצת אובססיבי לגבי סיורי העיתונות האחרונים של קירה נייטלי שעצבתם עבורם. איך הקשר הזה התפתח?

עבדנו יחד חמש שנים לכל הופעותיה ודברים שלה, בכל פעם שנעשתה "כפרה". היינו חברים קודם לכן ולי היא לא נראתה כמו עצמה כשעשתה הופעות, אז זה היה למצוא דרך לגרום לזה להרגיש אמיתי - כך שכאשר היא מקדמת משהו היא גם לא מרגישה שהיא מתנהגת כמו הַרבֵּה. אני חושב שכאשר פגשתי אותה היא תמיד התרגשה לסוף [הלילה], להוריד אותה. חשבתי שהעבודה שלי טובה אם היא לא רוצה להוריד אותו.

הבכורה הראשונה שעשינו הייתה הקרנת בכורה עולמית של "כפרה" בוונציה וזה נגמר בכך שישבנו סביב השחייה בריכה במלון עם נעליה כפופות - היא עדיין לבשה את השמלה וכולם הלכו לישון וזה היה ממש נֶחְמָד. כך אתה צריך להרגיש, אתה צריך לאהוב את זה עד כדי כך שזה עושה את הלילה שלך טוב יותר, ולא גורם לך להרגיש שזה נכות.

האם היה זה מאתגר להלביש אותה בהריון?

בדיוק הייתי בהריון אז זה עדיין היה ממש טרי בראש ואני חושב שבמיוחד על השטיח האדום ההריון נראה כמו מכשול; אנשים לא נראים נוחים או חופשיים והדבר הכי נחמד כאשר אתה בהריון הוא להרגיש שבגדים יכולים לעזור לך לרצות ללכת בעולם, רוצה להמשיך לעשות את הדברים שעשית בעבר ולהרגיש יפה וחינני וחזק, לא תקוע ו מוגבל.

היא עדיין לבשה שמלות אופנתיות ממש נשיות. האם היו רבים מאותם מנהגים?

הרבה פעמים - הייתה שמלה של אורלה, ופשוט הזזנו את קו המותניים למעלה. מכיוון שידעתי מהגוף שלי, אתה רק מזיז קצת את העניינים, מוציא את הדברים קצת קצת, ויש הרבה בגדים שהיו באוספים בכל מקרה שלא היו צריכים הרבה קְבִיעָה. זו התחושה הלא נכונה שאתה צריך ללבוש דברים מותאמים, כי אתה לא. אם משהו זורם ומשוחרר ואוהב את הבליטה זה גורם לך להרגיש יותר בנוח ובטוח יותר ויפה יותר - היא פשוט באמת סמכה עלי. הרבה מהם, אפילו לא עשינו אביזרים. הייתי ממש הולך, 'זו השמלה' והיא הייתה אומרת בסדר והיינו גורמים לזה לעבוד. עם זאת קל להיראות נהדר, נחמד לשמח אותה.

בינתיים אתה עובד על סָגוֹל, שהוא בן שנה בערך. מה המטרה שלך עם המגזין וכיצד הוא שונה ממה שרצית לעשות איתו לולה?

כן, אנו עובדים על הגיליון הרביעי שלנו. זה שוב הגשה עצמית, לולה היה מאוד בשבילי… עבדתי ב אָפנָה ויצאתי; זו הייתה תחילת הקריירה שלי ולא היה שום דבר שכל כך התרגשתי לעשות שם בחוץ שנראה למה אני רוצה להיות באופנה. זה נראה מינית מדי ונשים היו חפצים. הרגשתי ממש מבולבל לגבי מה שעבדתי כל כך קשה להיות חלק ממנו בצורה מסוימת. אז חשבתי, בואו נעשה משהו משלנו. שאלתי שני חברים מ אָפנָה גם לעשות את זה איתי והתחלנו ליצור משהו שהזכיר לנו מדוע אהבנו ליצור בגדים מלכתחילה. זו הייתה חזרה אל הנוסטלגיה ההיא והדרך שבה התחפשות תגרום לך להרגיש; זה היה מעצים באופן ילדותי ורחב עיניים.

אחר כך התחלתי לשנות את ההרגשה שלי לגבי העולם והתחלתי שוב להרגיש מבולבל לגבי האופן שבו נשים מיוצגות, יותר במובן של לראות סוג של אישה שוב ושוב; קרמי הפנים שרוצים שתסתכל לאחור כדי לשחזר את שנות העשרה ואני לא מתייחס לזה בכלל. ככל שהתבגרתי, כך התרגשתי להיות מבוגר יותר. זה ממש קשה כשאתה לא רואה דוגמאות לנשים שנותנות לך השראה אלא אם זה בעולם האמיתי, אף פעם לא בתקשורת, וזה התחיל להרגיש די מתסכל. אתה מגיע לגיל שאתה מבוגר מהדוגמניות בסיפור אופנה, אבל פתאום אתה יכול להרשות לעצמך את הבגדים ואתה לא רואה אף אחד שעושה לך חשק ללבוש אותם. זה מאוד מבלבל, אז התחלנו ליצור מקום שבו הפמיניזם והאופנה יכולים להתקיים במובן חזק יותר מאשר בעבר לולה, ולעשות משהו שגרם לנו להתרגש מהבגדים והחיים וזה מזה.