סוודר הקוסבי, שהתפרסם על ידי ביל קוסבי מופע קוסבי, עורר השראה א חשבון Tumblr, שיר שנקרא כראוי "סוודר של ביל קוסבי, "ונושא המסיבה שלו (בחייך, בהחלט הוזמנת לקוסבי מסיבת סוודרים).
עכשיו הוא מקבל את שלו "טורניר" באתר של ביל קוסבי שם מעריצים מצביעים על סוודר ביל קוסבי האהוב עליהם.
יש אנשים שחושבים שהסוודרים האלה עוצבו על ידי מותג הסריגים האוסטרלי קוגי (כן, כמו ב"כל חמודה ששד שלל קנה קוגי ")-אבל האנשים האלה שגוי. האיש מאחורי מיטב הסוודרים הוא למעשה מעצב הולנדי קוס ואן דר אקר, שעוסק בעסקים מאז 1965. ולמרות שאולי הוא ידוע בעיצוב "סוודר הקוסבי", הוא גם לבוש כוכבים כמו שר, אלטון ג'ון, וברברה וולטרס, והיה לו קו ל- QVC בין השנים 1998 ל -2006 בשם "Koos כמובן!" (שֶׁל קוּרס!)
דילגנו על הטלפון עם ואן דר אקר לראות מה הוא מרגיש לגביו כל ההייפ הזה של הסוודר עשרים שנה אחרי שההופעה ירדה מהאוויר-ולמרבה ההפתעה, הוא בסדר גמור עם היצירות שלו המשמשות את ההשראה מאחורי "סוודר מכוער"מסיבות.
פאשניסטה: אז לביל קוסבי יש תחרות שבה המעריצים יכולים לבחור את סוודר ביל קוסבי האהוב עליהם. ברור שאתה המעצב המפורסם של הסוודרים האלה- ואן דן אקר: לא כולם [צוחקים] אלא חלקם, כן.
קיוויתי שתוכל לספר לי איך קרה מזה. ובכן, זה היה פשוט מאוד. זה היה בתחילת שנות ה -80 כשההופעה שלו הופעלה והייתה לי לקוחה של שחקנית בשם ג'וזפין פרמיס. היא הייתה חברה של ביל, ויום אחד היא אמרה, "אני צריכה מתנה לביל קוסבי, אני יכולה להשיג סוודר?" באותו זמן הכנתי את הסוודרים האלה ללקוחות הקבועים שלי, אז אמרתי בוודאות.
היא לקחה את הסוודר לסט שלו, והוא לבש אותו ואהב אותו, ואז הוא היה צריך להמשיך למצלמה, אז הוא שמר על זה ועשה את הרצף שלו בזה. ואז כמה שבועות לאחר מכן היו כל מיני דואר-זה היה לפני האימייל וכל זה-אמור, "מאיפה השגת את הסוודר הזה?" אז הוא התקשר ואמר, "אני רוצה עוד סוודרים, אתה יכול לעשות את זה? ” ואמרתי, "בטח!" הוא אמר, "פשוט עשה אותם ושלח אותם, ואני אשמור את מה שאני שומר ואת השאר אשלח חזור."
וזה היה מושלם בשבילי כי אני לא אוהב לעבוד עם אנשים, אני לא אוהב שהם אומרים לי מה לעשות, אז אני פשוט יצרתי סוודרים ואני הייתי שולחת לו שש או שבע, והוא היה לוקח שניים או שלושה וזהו בעצם זה. זה לא היה עניין גדול בזמן שזה קרה, זה היה רק דבר אחר. העניין הגדול הגיע מאוחר יותר כאשר פתאום זה זכה לתשומת לב ואנשים דיברו על זה.
אתה יכול לספר לי קצת על תהליך עיצוב הסוודרים האלה? אני יודע שהם יחידים במינם. אה, זה בדיוק מה שאני עושה, אתה יודע? אני מצייר עם בדים. אני פשוט זורק בדים יחד. אני עושה את זה היום, אני עושה את זה כל חיי, אז זה כל פיסות הבד שהורכבו, מקולקות, בצורה חופשית לגמרי על צורה שהיא בעצם חולצת טריקו ענקית, וזה תמיד היה שונה. אני משתמש בצמר ועורות ובכותנה ותחרה ובכל מה שהיה לי.
באותם ימים זה היה משהו מיוחד, אף אחד לא ראה את זה. היום, אתה יודע, כולם עושים את זה, אין בזה שום דבר מיוחד היום. אבל באותם ימים זה היה די מפוחד, כולם חשבו שזה פשוט מכוער, או נחמד, או שלא היה להם מושג.
אבל הוא אהב את זה, וזה נתן לו סגנון מסוים. הוא היה לקוח נהדר כי זה היה גבר שלא טרח, הוא היה בסדר גמור, הוא מעולם לא אמר לי מה לעשות, עשיתי מה שאני אוהב לעשות והוא קנה את זה. וזה היה בחור נהדר שמעולם לא ביקש מחירים מיוחדים כמו שכולם תמיד עושים, והוא היה נהדר לקריירה שלי. אנחנו עדיין מייצרים בגדים לאשתו. הם אנשים נהדרים, אנשים נפלאים.
אז עדיין יש לך איתו מערכת יחסים? לא, לא מערכת יחסים איתו, אבל אנחנו מייצרים להם בגדים. מדי פעם כשאני נתקלת בו, מדובר בלחיצת יד גדולה נחמדה וזהו. הוא פשוט אנשים טובים, הוא מקסים.
זה הדבר שנודע לך, אבל אתה עסק בעסק כל כך הרבה זמן. כן, אם אתה נכנס ל- Google, ו- YouTube וכל הדברים האלה אתה רואה כל מיני ראיונות ודברים. יש לי דואר מעריצים, פייסבוק-אני לא יודע הרבה על כל החרא הזה, אבל יש לי הרבה דברים. אני עושה את אותם הדברים שעשיתי אז עכשיו ואני מוכר אותו בחנות שלי בשדרות מדיסון ואנשים, זה סגנון מסוים, זה סגנון מגניב. או שאתה אוהב את זה או שאתה שונא את זה. למזלי, יש הרבה אנשים שאוהבים את זה, ואני אוהב להכין את כל הדברים האלה. למה אתה חושב שיש אנשים שלא אוהבים את זה? הו, כי זה מטורף, זה כל כך שונה מכל מוצר אחר בסביבה. אני גבר בן 74, אני בעצם יושב מאחורי מכונת התפירה הזו כל יום ותופר את החרא הזה ואנשים פשוט אוהבים את זה, זה מה שאני עושה ועשיתי את זה כל חיי. היה לי עסק גדול בשנות ה -70 וה -80 ואז הוא השתתק בשנות ה -90 כי דברים השתנו, היו הרבה מעצבים יפנים עם סגנון שונה מאוד. אבל תמיד שמרתי על הסגנון שלי, כי אהבתי את מה שקורה עם סגנונות יפניים אבל לא יכולתי לעשות את זה, אז דבקתי במה שיש לי ואני עושה את זה גם היום. וזה דברים נפלאים.
איזה סוג של לקוחות יש לך עכשיו? הלקוחות שיש לי, כי הם גדלו איתי, אז כשהייתי בן 40, הם היו בני 40. אז אתה יכול רק לדמיין שהם בשנות ה -70 לחייהם, רובם, והם עדיין עוקבים אחר הדברים שאני עושה. ויש לי גם לקוחות צעירים שנכנסים לשם, אני אף פעם לא הולך לחנות כי אני לא טוב עם אנשים, אבל יש לי אישה שמנהלת את החנות הזאת ואנחנו מוכרים אותה.
יש לנו אנשים שיש להם קריירה, יש לנו מנהלי בנקים, יש לנו רופאים, יש לנו נשים שרוצות להיות מיוחדות, שלא רוצות להיות במגזינים, שלא רוצים להצטלם, שיש להם הרבה כסף-כי לצערי זה מאוד יקר, כי אני עושה את כל הדברים האלה בעצמי, זה הכל עֲבוֹדַת יָד. אבל זו קבוצה נפלאה של אנשים שאני לא מכיר, הם פשוט מכירים את הסחורה שלי. אני אף פעם לא פוגש אותם, אני לא רוצה לפגוש אותם, ואני לא יכול לתפור מספיק מהר אז זה פשוט מושלם.
אז כפי שציינתי, ביל קוסבי מתקיים בתחרות הזו למעריצים לבחור מועדף-Do אתה יש לך מועדף? לא לא ממש. פשוט נהניתי להכין את הדברים וזהו בעצם זה. זה היה באמת עוד לקוח, ואני מאוד אהבתי לעשות את זה אבל כפי שאמרתי, כשעשיתי את הדברים האלה לא חשבתי שאני עושה משהו מיוחד. רק עשיתי סחורה, אתה יודע? וזה הכל.
היום אני אוהב את כל תשומת הלב, כמובן, אני חושב שזה נהדר. וכל הילדים הצעירים-פשוט היו לי אנשים מהולנד אחר הצהריים והם אמרו שיש להם מסיבת סוודרים של ביל קוסבי באמסטרדם. זה סתם דברים טיפשים, אבל זה נפלא. למי איכפת? זה נחמד.
בדוק את ביל קוסבי בכמה מהסוודרים המפורסמים שלו; להרים מקורי של ואן דר אקר פה: