אתמול היה לי העונג להשתתף בתצוגה מקדימה של
התערוכה מתחילה עם דיוקן של סן לורן מאת אירווינג פן, בו הוא מכסה את חציו הפנים, שנועדו להקרין את הביישנות הגלומה, אך גם את העומק הרגשי, של המעצב שנפטר 2008. ואחריו דוגמה של עבודת הקוטור היפה שלו לכריסטיאן דיור. לאחר מכן, העתק ממש מגניב של הסטודיו שלו, ואחריו חדר המוקדש ללבוש המוכנות שלו ללבוש את המותג שלו. גדושים בחליפות המכנסיים והז'קטים הצבאיים שהציגו לבגדי גברים לנשים, ושינו את אופן התלבשותן של נשים במשך דורות לאחר.
בהמשך היה חדר מלא במראות קוטור בלתי נשכחים שלובשים לקוחות מפורסמים, ממראה זהב עם כיסוי ראש נועז שדיאן ורלנד לבשה לראשונה אי פעם של YSL תערוכה ב- Met, למראה בהשפעה ספרדית שלובש פלומה פיקאסו, לשמלה מקסימה וכובע תואם שחבש המוזה שלו הלולו דה לה שנפטרה לאחרונה חולשה. באחת ממוזות YSL, השחקנית קתרין דנב, היה חדר שלם המוקדש לה, שכלל ארון מעורר קנאה במיוחד מלא בשמלות YSL יפות, חליפות, נעליים ותכשיטים, שהרבה מהם הגיעו ממנה בל דו ז'ור ארון בגדים לסרטים.
לאחר מכן, החושים שלנו נרעשו על ידי סדרה של דיוקנאות עירומים של YSL: תצלומים שטרם נראו ממסע הפרסום הידוע לשמצה שלו ב -1971 של ז'אנלוף סיאף לניחוח הגברים הראשון של המעצב. הצילום עורר סערה עד כדי כך שמגזינים רבים ביקשו להשתמש בו בחינם. עוד בחדר זה: מבטים מתוך קולקציית הקוטור השערורייתית של מלחמת העולם השנייה מאביב/קיץ 1971, שנתפס כחסר כבוד, אך בסופו של דבר עובד מחדש עבור מוכן ללבוש ולפרסומת הַצלָחָה.
חדר אחר הציג מראה נבחר מתוך קולקציות בהשראת חלקים ספציפיים בעולם: מרוקו, סין, ספרד, אפריקה וכו '. מולר ציין כי YSL לא באמת הייתה ברוב המקומות האלה ובמקום זאת העדיף "לנסוע בתוך מוחו". חדר המוקדש לאוספים רבים בהשראת האמנות שלו, במקביל חדרי הנסיעות והדמיון הנזכרים כאמור, סייעו למסגר את הרעיון שבגדיו הם תגובה גמורה למה שקורה בעולם, מה שהופך אותם להרבה יותר חָשׁוּב. אפילו חליפות המכנסיים ומעילי הספארי שיקפו את תפקידן המתפתח של נשים בחברה באותה תקופה ואולי אף השפיעו עליו.
בחדר הסופי היה החלק המועדף עלי בתערוכה: קיר מקיר לקיר המכוסה יותר מ -30 טוקסידו של Le Smoking המשתרע על פני 40 שנות יצירה של YSL. זה צמוד לתצוגה של שמלות כדור מדהימות מעל הכל, המייצגות שתי דרכי התלבשות שונות אך זוהרות לא פחות: שתי אופציות שנתן סן לורן לנשים.
התחושה הבולטת ביותר שקיבלתי מהתקרבות אישית של עבודת YSL הייתה עד כמה הלבוש שלו רלוונטי עד היום, או יותר נכון, עד כמה מעצבים מושפעים מיצירתו. התערוכה בכללותה הייתה יותר מסתם רטרוספקטיבה של עבודות מעצב, אלא עדות ויזואלית למיהו סן לורן וההשפעה שהוא השפיע, הן על אופנה והן על החברה. זה מה שגרם להיינריך, שראה את התערוכה בפריז לפני קצת יותר משנה, להביא אותה לדנבר. "כשראיתי את ההצגה בפעם הראשונה בפריז, אהבתי אותה מיד מהוויזואליה ועד העיצוב ועד הפריסה, אבל גם מהנרטיב שלה", אמר. "התקשרתי אליהם וכמה ימים לאחר מכן טסתי וניסיתי באמת לטעון שה Libeskind הזה (Dainel Libeskind, אדריכל בניין ה- DAM) הוא המסגרת הנכונה לכך ולמען האמת היא נראית הרבה יותר עכשווית משהיתה בה פריז. "
זה אכן נראה עכשווי באופן מוזר, ולמרות שתהיותיו של סן לורן אינן כולן בעלות האיכות האמנותית בעליל של, למשל, של אלכסנדר מקווין, הן הגיוניות יותר במוזיאון לאמנות מכפי שאפשר לצפות. "אחת ההגדרות האהובות עליי מהי אמנות היא: מה שאמן עושה," אמר היינריך. "זה מאוד רחב אבל ברור מאוד שאיב סן לורן היה אמן".
איב סן לורן: הרטרוספקטיבהמוצג מה -25 במרץ 2012 עד ה -8 ביולי 2012 במוזיאון האמנות של דנבר.