אלסנדרו מישל תעל את סטנלי קובריק לקמפיין 'מעולה' של גוצ'י

אלסנדרו מישל לא רק מעצב - הוא יוצר עולמות מורכבים ומלאי דמיון, עם מיתולוגיה וידע משלהם, בגבולות תצוגת המסלול המסורתית או פרסומת מבריקה עבור גוצ'י. זה מה שהפך אותו לאחד מהקריאייטיבים המענגים והמשעשעים שעובדים בתעשייה כיום. עבור הקמפיין האחרון שלו, הוא פנה לסיפור חזותי אחר נהדר כדי לשזור נרטיב חדש על הקולקציה המשובחת שלו לבית האופנה האיטלקי.

קמפיין סתיו 2022 של גוצ'י, צולם על ידי מרט ומרקוס ויצא לאקרנים ביום חמישי, רואה את הפיקציה של מישל של כמה מהסרטים הידועים ביותר של סטנלי קובריק: "2001: אודיסיאה בחלל", "כתום שעון", "בארי לינדון", "עיניים עצומות לרווחה" ו"הזוהר". דוגמניות לובשות שניהם גוצ'י סתיו 2022 - הקולקציה שהציגה את זה שיתוף פעולה עם אדידס - ושידורים של תלבושות מקוריות של מילנה קנונרו ושרלוט וולטר. (מישל עבדה עם הראשון בפרויקט הזה.) 

במכתב ארוך שפורסם לצד התמונות, כתב מישל שהוא "תמיד הוקסם מהקולנוע", וכי הוא "תמיד דמיין את האוספים [שלו] כסרטים המסוגלים לעשות זאת. להעביר צילום של ההווה: ציון של סיפורים, אקלקטי ודיסוננטי, שיכול לקדש את האדם ואת היכולת המטמורפית שלו." הוא הסביר שהוא מעריץ ותיק של קובריק, ותיאר אותו כ"יוצר קולנוע פילוסופי, שיותר טוב מאחרים, הפיק את הקסם של אותו קשר בלתי נפרד שדרכו הקולנוע משדר חיים ומגדיל זה." 

מסע הפרסום Exquisite מתבסס על הפרויקט הוותיק של מישל בגוצ'י של "[ערבב] גבוה ונמוך", הוא המשיך, והביא דימויים איקוניים מתרבות הפופ לעולם האופנה הדמיוני שלו. קרא את המכתב במלואו, למטה.

תמיד הוקסמתי מהקולנוע. על הכוח שלו לספר סיפורים שיכולים לחקור את ההרפתקאות האנושיות והסחף שלה. על כוחו בעל החזון לחפור במציאות, מה שהופך אותו ליצירתי דמיון ומפוקפק. הסתכלות כל כך זהירה על האדם, אחרי הכל, כל כך קרובה אליי. מעולם לא יכולתי לדמיין בגדים מנותקים מהסיפור ומהחיים של האדם שלובש אותם. אם תשאלו אותי, בגד הוא לא, ולעולם לא יהיה, רק חתיכת בד. זה דווקא האמצעי שבאמצעותו אנו מסוגלים לגלות את מי שאנחנו באמת מחליטים להיות, זה האופן שבו אנו מעצבים את הרצונות שלנו ואת תחושת ההישארות האולטימטיבית שלנו. זו הסיבה שתמיד דמיינתי את האוספים שלי כסרטים שיכולים להעביר צילום של הווה: כמות של סיפורים, אקלקטי ודיסוננטי, שיכולים לקדש את האדם ואת המטמורפי שלו יְכוֹלֶת.

מסע הפרסום 'Exquisite' הוא המחווה שלי לקולנוע ולאחד המאסטרוים המבריקים שלו, סטנלי קובריק. יוצר קולנוע פילוסופי, שיותר טוב מאחרים, הפיק את הקסם של אותו קשר בלתי נפרד שדרכו הקולנוע משדר חיים ומגדיל אותם. תמיד הערצתי את היכולת המדהימה של קובריק להתמודד עם נושאים שונים מאוד. הדחף הניסיוני שלו חורג מכל סיווג אפשרי. כל סרט, למעשה, מעכל את הנפשות הרבות שבהן דיסטופיה פוגשת פרודיה, דרמה הופכת לקומדיה אנושית, אימה נראית כמו חיבור פסיכו-פילוסופי, תחושת האמת מתפתחת לאימה. קובריק היה, במהותו, פסל אמיתי של ז'אנרים: במאי ה'חוצה ז'אנרים', שהקדים את זמנו. היכולת שלו לבנות סיפורים חורגים מהמשמעות, לחצות גבולות ולהצית תוויות, תמיד עוררה בי השראה עמוקה.

כאקט של אהבה, החלטתי לאכלס מחדש את סרטיו של קובריק, לדחוף עד הליבה את הגישה המלהיבה הזו. לקחתי את החופש לפרק, לערבב, להשתיל ולהרכיב אותם מחדש. דבקתי בפרקסיס היצירתי שלי, תפסתי את הסרטים האלה, עשיתי אותם מחדש, אכלתי אותם בבגדים שלי. מנסה ליצור מעגלים קצרים שבהם שמלת אדידס, שכבר איבדה את מעמדה של בגדי ספורט והפכה לתחפושת ויקטוריאנית, מופיעה כדמות חדשה בתסריט של 'בארי לינדון'. השמלה שעיצבה לורה ויטקומב, שלבשה אותה מדונה תפסה את אור הזרקורים של ניו יורק בשנות התשעים, משתלבת בגותי סצנות של 'הזוהר'. האפלה המסתורית של הטקס החידתי של 'עיניים עצומות לרווחה' חובקת ונוס בפרווה, מעוטרת בפנינים בורגניות חושניות. ועוד, נעלי שנות ה-90 בטעם פטיש מתפוצצות דרך המסגרות של 'A Clockwork Orange'. לבסוף, שמלת הערב החולמנית ביותר השתלשלה ברחשי טול רכים פורץ למרחב האספטי והדיסטופי של ה-Discovery One ב-'2001: אודיסיאה בחלל'. המשחק הסיטואציוניסטי הזה מערבב תוכניות היסטוריות, הפניות, חוויות. העבר מתפוצץ לתוך ההווה. הכל יכול להפוך לכל דבר, או למשהו אחר. כמו בסצנה המפורסמת ההיא של יצירת המופת של קובריק, שבה העצם הופכת לחללית. כמו בחיים.

עם 'Exquisite' אני ממשיך את הניסיון שלי להתערבב גבוה ונמוך, הפעם בצורה קוהרנטית וסינרגטית עם הדקדוק של הבמאי הגדול. ברצפים שנבחרו זה מרגיש כאילו ניטשה, קאנט ופרויד מדברים כלאחר יד אל האנשים ברחוב. השאלות הגדולות ביותר על משמעות החיים הופכות לתמונות פופ. טרנספיגורציות מורכבות מבחינת משמעות, קבל גישה מיידית מבחינת חוויה. הכל בא להיות אייקוני, מתוחכם מבחינה סמלית, אם כי מסוגל להרהר בתרבות שאנחנו בהחלט יכולים לזהות כפופ. בחרתי בקובריק גם בשביל זה, אחרי הכל. מה שהוא יצר הוא חלק מהדמיון הקולקטיבי שלנו. מכיוון שהוא היה חוקר חזון, יצירותיו מוכרות כמו הקפלה הסיסטינית, בתולת הסלעים או משפחת סימפסון. מניפולציה של התמונות שלו, בתוך מסגרת סמנטית חדשה לגמרי, היא כמו פריצה של 'La Gioconda'. בנוסף ההשראה והאמפתיה אפשריים רק באמצעות המכונה הקולנועית הבדיונית.

המעורבות הזו מחוללת שינוי מצב שהוא מאוד משמעותי לעבודה שלי: בגדים מתקרבים שוב לחיים החשופים. הם הופכים לתותבת פונקציונלית בעלת דמיון רב, והם עושים זאת כדי לספר סיפור. סיפור שמתנפץ, מכשף, מענה, מתלקח. כי זה הסיפור של האדם ששוכן בכל אחד ואחת מאיתנו. כפי שסטנלי קובריק ידע טוב מדי. וגם מילנה קנונרו, חברה מאוד יקרה שלי, שנענתה להזמנתי לחזור על כמה מהסצנות שהכתירו אותה ככוכבת בלתי מעורערת בהיסטוריה של עיצוב התלבושות. הנוכחות שלה בפרויקט הזה מרגשת אותי, מתנה מאוד יקרה.

וראה את כל התמונות מקמפיין Gucci Exquisite בגלריה למטה.

הירשם לניוזלטר היומי שלנו וקבל את החדשות האחרונות בענף בתיבת הדואר הנכנס שלך מדי יום.