אם קראת Vogue.com לאחרונה אולי שמתם לב שיש הרבה יותר אקשן שם. נראה שהאתר שעמד פעם היה קצת יותר מתמצא באינטרנט, עם יותר תוכן, מצגות לחיצה על y ואפילו הדרכות יופי.
ועכשיו, בפעם הראשונה אי פעם, Vogue.com עושה סרטי אופנה. החל מהשבוע שעבר האתר מגלם סדרה של ארבעה סרטים קצרים של צעירות במאים שנבחרו ביד סאלי זינגר, אָפנָה's מנהל דיגיטלי יצירתי. כל סרט נועד לחגוג ולפרש את הפאנק לקראת "Met Ball" ותערוכת התלבושות "PUNK: Chaos to Couture".
המהדורה של היום, יצירת אנימציה של נערת הווידאו המבוקשת קוונטין ג'ונס (היא עשתה את זה סרטונים מדהימים להשקת הקו העכשווי של ויקטוריה בקהאם), מציגה דוגמנית של הרגע קארה דלווינגן המסתובבת בסן לורן, ורסאצ'ה וכריסטופר קיין. עקוב אחר שיתוף פעולה עם קס בירד ודריה ורבובי.
דילפנו לטלפון עם זינגר כדי לדבר על השינויים שהיא עושה בווג.קום, על ההחלטה שלה לעשות גיחה לסרט אופנה ועל העבר הפאנק האישי שלה.
פאשניסטה: אז על מה סדרת הסרטים החדשה הזו? סאלי זינגר: לקראת תערוכת Met gala and Costume Institute חשבתי שיהיה כיף לבקש מארבע צעירות יוצרות לתת לנו את הרעיון שלהן על סיפור פאנק. האחד [עד היום] הוא של קוונטין ג'ונס. אני ממש מעריץ אותה זמן מה. יש לה דרך כל כך מעניינת להנפיש את עבודותיה. שלושתם האחרים הם מרי ניגי, היא עשתה אחת יותר ממוקדת ביופי
שרץ כבר, ואז יש קאס בירד שעשה קטע מדהים עם דריה. אז אמילי קאי בוק היא במאית וידאו שאולי אתה מכיר מהסרטון של גריימס "שִׁכחָה... "חשבתי שיהיה מעניין אותם לעשות את דעתם על הפאנק באמצעות אופנה שנמצאת כרגע ברכישה. זהו ניסיון ראשון של Vogue.com לעשות סרט אופנה. זה פשוט לא נעשה קודם.אף אחד מיוצרי הסרטים האלה לא היה בפאנק בפעם הראשונה-איך אתה חושב שזה משפיע על הפרשנות שלהם? בשבילי זה די מצחיק כי אני אני מבוגר מספיק כדי להיות במועדוני פאנק בפעם הראשונה-ובכן, פאנק וגל חדש. הייתי שם בגלגול הראשון של הדגל השחור וה- Circle Jerks and the Go-Gos כי אני מקליפורניה. והייתי שם כשהוא השתנה והפך גם לפרפר. אני בעצם האדם הזה. אבל עבור בני הצעירים פאנק הוא "אמריקן אידיוט" וגרין דיי. כולם אוהבים את רגע המוסיקה שהם זוכרים כשהיו בני 13 אבל אין ספק שלפאנק כצורה מוזיקלית היו הרבה רגעים עכשיו. יש עכשיו סצנת פאנק קשיחה ששונה מאוד ממה שהתפתח באמצע שנות ה -70 המאוחרות.
גם באופנה אני חושב שהפאנק כמחווה בסגנון קיבל צורות רבות-ועל זה עוסקת התערוכה הזו. לא מדובר רק על ויויאן ווסטווד ומקורותיה, אלא על האופן שבו מעצבים לוו מהחתימות של סגנון מועדון וסגנון רחוב וסגנון מוזיקה באותה תקופה. מה שהתרשמתי כל כך הוא הדגש על DIY שהוא רב שנתי. אתה יכול להכין את זה בעצמך, אתה יכול להרוס אותו בעצמך. יש לקחים מפאנק שעוברים הלאה. אני לא חושב שזה משהו שקפא בזמן או נקבע באספי. אז אני חושב שבמובן הזה מעניין לראות את יוצרי הסרטים האלה שלא היו שם בפעם הראשונה ואפילו בפעם השנייה מסובבים את דעתם למה שהם בוחרים מזה.
ספר לי על ההחלטה להזמין סרטי אופנה. נראה שקורה הרבה יותר ב- Vogue.com. גיוון את התוכן בחודשים האחרונים ובוודאי שהוספנו הרבה יותר סרטונים. אני חושב שהשתדלנו שהאתר ינוע וידבר ויארח מוזיקה ויש לנו עוד הרבה תחושת מולטימדיה כלפיו במהלך החודשים האחרונים שלדעתי מהנה ומרגש וכך גם הצוות פה.
אבל אני חושב שברגע זה זה פשוט נראה כמו הזמן [להשיק סרטי אופנה] כי ה- Met הוא רגע כל כך מיוחד בשנה, לא רק בשביל אָפנָה, אבל מבחינת אופנה-אני חושב שזה אירוע האופנה הגדול ביותר של השנה בוודאות-והנושא של השנה הוא נושא כל כך מונע ויזואלית ואחד שיש לה כל כך הרבה דרכים שונות שאפשר לגעת בה ולשחק איתן ולשקול, כך שזה נראה רגע ממש מתאים לצאת לאופנה סרטים.
לאן אתה רואה את האתר הולך? איך זה לעבוד על דיגיטל בלבד? אני חושב שהאתר מתפתח כך שיש לו מגוון רב יותר של תוכן וחוויה גדולה יותר ממה שהיה לו בעבר. הייתי בצד הדיגיטלי בעבודה האחרונה שלי אז זה לא לגמרי חדש לי אלא ב אָפנָה אני חושב שזה כיף. תמיד הרגשתי שהמותג של אָפנָה הוא הרבה יותר גדול מאשר רק הספר המודפס. אָפנָה בשבילי תמיד היה נוף נפשי גדול יותר-וזה חוזר לי כשהייתי ילד. אָפנָה היה עולם שחלמתי עליו. המשמעות היא שתפרתי את הבגדים שלי אָפנָה ספרי דוגמאות-איזה דבר מוזר לעשות כילד! אז העבודה על הגלגול הדיגיטלי של המותג היא רק חלק מזה. זה בדיוק איך שאתה לוקח משהו שאתה כל כך אוהב ונותן לו ביטוי בכל הצורות.
אז אמרת שאתה בסביבה לגלגול הפאנק הראשון. הלבישת את החלק? אלוהים, כן, עבדתי הכל. בהחלט חיפשתי את ילדת בית הספר קילט לא מעט זמן. עשיתי נמר במשך זמן מה. ככל שעברנו יותר לתקופה הרומנטית החדשה, מן אָפנָה ספר דוגמאות הייתי עושה גרסה משוננת משלי של חצאית כדור YSL עם חולצה שבה חיברתי את הצווארון לעלות בעורף. אני חושב שהייתה שמלת קארל לגרפלד למותניים של קלואי, שמלה של שנות העשרים שלבשתי עם מגפי לחימה. וכומתות, הייתה כמות אינסופית של כומתה. זה תמיד היה ביטניק פאנק. כן, הייתי מאוד דרמטי.
זה די ניגוד לסגנון שלך עכשיו. העניינים נעשו מעט עדינים יותר בתקווה.
צפה בסרטון למטה.